ברכבת
;1-בדצמבר,- -2013 רותי גורן
הבקר קמתי מוקדם מהרגיל בכדי להגיע לירושלים.
נקבעה לי פגישה עם עורך דין מקומי והיה עלי עוד להספיק לעבור על חומר שטרם קראתי,.
נאלצתי להשתמש בשרותי התחבורה הצבורית היות והרכב היה במוסך.
הפור נפל על רכבת...שנים שלא השתמשתי באמצעי תחבורה ענתיקה זה...הנה זו ההזדמנות חלפה מחשבה, גם הזדמנות פז לסיים את הספר - כבר קבלתי התראה מהספריה...
סוג של תחושת התרגשות אחזה בי כאילו וילדה אני, מוזר מאוד חשבתי...גם כיף וגם כאילו מועקה כל שהיא מתגנבת לסרעפת..
פילסתי לי דרכי בין המון האנשים שגדש את הקרון כמעט לחלוטין, מצאתי מקום ישיבה נחמד ליד החלון והמתנתי לרגע בו תתחיל זו לזוז.
בעודי מעיינת בניירות המשרד, חשתי כעין תחושה של מבט עיניים הנעוצות בי, נשאתי עיני ואכן לא טעיתי.
במרחק של כשלושה ארבעה ספסלי מושבים, ישבה אשה צעירה ומבטה נעוץ בי.
כעבור מספר שניות נפלה ההכרה גם אצלי...הכרה מרה מאד אשר גרמה לי כמעט לאבד עשתונותי, מולי ישבה האשה הצעירה, צרתי לצרה, אשר עקב הכרותה עם בעלי - לשעבר - עזב זה את הבית, אותי ואת ארבעת ילדינו והחל חי את חיו עם אשה זו.
השתדלתי להסדיר את נשימותי ולהפכן לסדירות כמקודם, לא קל היה הדבר לעשותו...חשתי כי פני הולכות ומחווירות - לשמחתי היה בתיק בקבוק מים אשר עזר לי להמשיך ולנשום.
מלאת טינה הגיונית חלפו בראשי כל ששת החודשים ההם, עד אשר ניפרדנו סופית זה מזו, על כל אי הנחת הכרוכים בדבר.
את חיי וחיי ילדי הרסה זו האשה הצעירה אשר כעת אני רואה אותה מולי, בעמל רב הצלחתי להרגע, את החומר כבר לא הצלחתי ממש לקרא שלא לדבר על ספר הקריאה, ניסיתי להתרכז בפגישה העתידית שלי במשרד עורכי הדין בתקווה לטוב.
מבט אחרון נוסף העפתי בה, מתנחמת על כי נראית היא שלא במיטבה בלשון המעטה...סוג של הנאה נשית ומרושעת, עיניה נראו משום מה ריקות מכל תוכן וקיויתי כי אינה מוצאת כל אושר באבי ילדיי.
אני מקווה שמאז השתקמת.ושאת כבר מאושרת.כי אדם שמסוגל לעשות כך למשפחה,אינו ראוי לה.
הספור הכתוב כאן תחת הכותרת "הרכבת" אינו מציאות אלא פרי דמיון, אותו התבקשתי לכתוב במסגרת סדנא לכתיבה יוצרת בה השתתפתי בשנה שעברה.
תודות רבות לקריאתכם את החומר ולהתיחסותכם.