ביעור חמץ אחר
'מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?', שרים כולנו בערב פסח. האם לילה זה אכן שונה לכם?? ביערתם את "החמץ", יצאתם "ממצרים הפרטית" שלכם??
אתחיל בכן הנשים המשעבדות עצמן לניקיונות פסח המפרכים. אפילו המדרש אומר "בזכות נשים צדקניות נגאלו בני ישראל ממצרים" אז הרפינה מעט. אתן לא קרבן פסח. ואבק זה לא חמץ!!! ערוכנה נקיון פנימי בנשמתכן!!
ואמשיך בסובבים אותי: יש בינינו כאלה שחיים במצרים שנים רבות ולא מודעים לכך. אנא מכם, צאו מהעבדות המנטלית שלכם, מהאובססיה לחומריות וגשמיות. הפסיקו לומר אין לנו כוח!!! די לקיטורים!! זה הזמן להתחשל! צאו מים סוף הפרטי שלכם.
אל תטילו ספקות. אתם שבמשך שנים רבות עבדים לכוחות ההרס הפנימיים שלכם. כמו לעגל הזהב, יש באפשרותכם לקחת שליטה על החיים, על המחשבות והיצרים, במקום שהנסיבות ישלטו בכם. די לחשיבה פרימיטיבית ולתאוות השליליות. יש בינינו אנשים שהם קורבנות פסיביים, שהמשפט: "אין מה לעשות" שגור בפיהם רוב הזמן. צאו!!! צאו משגרת החיים הריקנית, בערו את החמץ הרגשי מחייכם וכך תעברו תהליך של זיכוך, תהיו חופשיים.
לרבים מאיתנו יש חשיבה מקובעת, כפייתית, המקשה על חיינו. זה הזמן לצאת מהמגבלות, להלחם באגו השלילי. אנו משועבדים לערכים שליליים, לצרכים של הסובבים אותנו. לבעל המכה, לילדים סוררים, להשפלות, לאיומים, מקריבים עצמנו לרזון, לסמים ועוד.
זה הזמן להודות בטעויות ולא להצדיק אותן.
אם בני ישראל יכלו לצאת ממצרים בחפזון גם אתם יכולים. הלא כאשר תצאו ממצרים תצאו לחירות, תבערו את החמץ הזה שאתם תלויים בו.
קבלו אומץ ממשה שעלה להר סיני. זה הזמן לשנות את מעמד מושאי העבדות שלכם. תנתקו את "הכבלים". אל תדאגו, אין קנס יציאה. צאו ואל תסתכלו לאחור. נפצו את החומות הרגשיות שלכם, החומות האלו המכילות עבדות לרכוש, גאווה, אורגזמות רוחניות, התמכרות והיצר הרע.
אכן, כבר התרגלתם לעבדות היומיומית, לחושך. עכשיו זה הזמן לצאת מהפולחן הזה. צאו ממצרים הפרטי-האישי שלכם. אל תהיו כמו בני ישראל שהיו בתחילה עבדים וחששו מהשינוי והקשיים. עשו שינוי, בערו את ההרגלים הרעים, את צורת החשיבה של העבד.
אכן, זה נראה דמיוני מעט לצאת משבי של הרגלים וקשיים שאנו מצויים בהם מעבדות מנטלית ורגשית אך זה אפשרי.
צאו מהשעבוד לגאולה, אל תחששו.
גם אני בחיי הפרטיים יצאתי ממצריים. ביערתי את החמץ הזוועתי מחיי. אותו ואת כל הספיחים.
אמנם מחיר החופש היא בדידות עכשווית ורגעית, אך יש לי תחושת ניצחון וסיפוק בדרך שבה בחרתי, והאזיקים כבר לא לוחצים עליי יותר ואיני מפנה מבט לאחור ואין לי הרהורי חרטה.
מה עוד?? שכל אחד מאיתנו ימצא את האפיקומן הפרטי שלו ושיעניק לו חירות. והלוואי שכל החולים הממתינים לקבלת אפיקומן יקבלו טלפון ממתאמת השתלות איברים בבית החולים שהאפיקומן נמצא.
שגם אנחנו נשתחרר מצורת החשיבה המונעת מרבים מאיתנו לחתום על כרטיס 'אד"י' המציל חיים. שבערב החג החמץ של כבלי הדיאליזה יובער והם יקבלו 'אפיקומן כליות'.
איני יכולה לסיים את דבריי ללא בקשה זו כי גם בני שחיכה ליציאת מצרים שנים רבות וסוף-סוף הוא קיבל את האפיקומן המתאים לו.
הרב קרליבך אמר: שבליל הסדר אדם צריך לבוא אל היושב במרומים עם סיפור חייו, ובאותו לילה היושב במרומים יעזור לו להשתחרר מכל מה ששעבד אותו בעבר... .
אז זה הזמן.
צאו ממצרים, בערו את החמץ שלכם כי "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצריים".
אסתר יעקובי.
אז השילו את העול מעל כתפיכם. תנו לעצמכם להרגיש בני חורין. אני מכיר משפחות שהפרוטה בקושי מצויה בכיסם והם מאושרים ואני מכיר גם שועים שהבנק צר מהכיל את ממונם והם ממשיכים להיות משועבדים לו ומפסידים את ההנאה שבחיים.
אהבתי את מה שכתבת