על חול של חוף
30 באפריל, 2001
על חול של חוף
היינו שניים
השמש מגיפה תריסה
אוחזים ידיים
שתיים אצבעות
ועוד אחת
בעצלתיים
הולכת נמלה על עור בטנו
זיעה עם רוח
לוטפת את פניו - עירום גופו.
חולפת מחשבה אחת לשניים
כשעין מביטה בעין
ואנו כבר כגוף אחד
"שלי אתה" -
"שלי גם את"
ניצנוץ האור - נמשך דקה תמימה
בין הברכיים נמחצת הנמלה.

שבוע
איך חולף לו ביעף שבועיום ועוד יום מבלי להרגישזכרון בי מיום ראשוןוהנה סוף שבוע הגיע חישזה לא כל כך מפריע ליאילו לא ההכרה -חולפים כך שנותינו...ומכסת ימינו שמראש נועדהכך הולכת אוזלתבקרוב ניראת...
לקריאת הפוסט
דילמה
כשאין לי - אני רוצהכשיש לי - אני שבעהגמורהמחפשת ללא לאותותרהאחר המידה המדויקת...
לקריאת הפוסט
בקבוקו של ניגון.
בקבוק שקוף וירקרק
כרסו עבה, צואר לו דק,
מלא עד תום בשמן
בבוקר יום של מחרת
מביט האיש אותו מילא
הן אמש..
עדיין הבקבוק ירוק..
בפאת שולחן
עומד ניכלם ומרוקן,
אינו כאמש.
ואיך נגרע זה...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
יש לך את זה
"נמחצת" - לשון הווה. כלומר זה ספורו של המעשה.
אין סתירה בין שתי הגישות, אפשר גם אפשר.
כמו כן ההבדל הדק קיים....נמחצה נשמע יום יומי ושחוק..
נמחצת נשמע יותר כלשון ספרותית..
תודה להתייחסותך!!