גבול הנתינה לאחר
לפני כשמונה חודשים נותחתי ולמחרת היום שוחררתי וחזרתי לבד מבית החולים עם מונית עד למגרש החנייה שבו חנה ריכבי. בדרך לבית עצרתי ליד הסופר כדי לקנות מצרכים בודדים. בינתיים חלפה לה השפעת המשכך וניתקפתי בהתקף של כאבי תופת. ירדתי מן הרכב לסופר ובחזרה לרכב התקשתי בביצוע פעולות פשוטות.
לפתע שמעתי את הקול "אדוני אתה צריך עזרה"? עניתי "כן , פיתחי לי את הדלת האחורית ותניחי את השקית ומקל הליכה שאחזתי" " בכיף" ענתה לי ומילאה את בקשתי. הכניסה את השקית והמקל סגרה את הדלת והמשיכה לדרכה אל מכוניתה שלה. בדרכה לשם שמה לב ששרוכי הנעליים שלי פתוחות, אמרה היא לי "אדוני שרוכי הנעליים שלך פתוחים". מיד ניסיתי להתכופף לקשור אותם אך התקשתי מפאת הכאבים העזים. הגב' הבחינה בכך ומבלי לשאול הרבה שאלות ניגשה אליי התכופפה ושרכה לי את השרוכים. אני באותו רגע קפאתי ממבוכה ואמרתי לה "אל תגזימי" שוב ענתה לי "בכיף" ואיש אישה ניכנסנו למכוניתינו ונסענו מן המקום.
סיטואציה זו של הנתינה עד כדי לשרוך נעליים ברחוב לאחר ניכנסה לקירבי ניכרתה בזיכרוני וקרוב לוודאי שתשאר שם לעד.
זו הזדמנות נוספת להודות לאישה המקסימה הזו על נכונותה להושיט עזרתה.
לתת ולא עמ לקבל.
שלושה סוגי אנשים בעולם:
הנותנים שלא עמ לקבל
המקבלים ומייחלים לתת
והנותנים המצפים לקבל.
ניצן היקרה צדקה באומרה: "מה קרה לנו שהתחלנו להתפעל ולהתפלא מהמובן מאליו"?
אושר, בריאות ואריכות ימים אלי היקר. (חיוך) נדב.
הם תמצית החיים
העיקר הבריאות אלי.
מינה גבע - זהו מעגל הנתינה
ניצן ונדב - נכון מעשים טובים קורים ביום יום עד
כדי תרומת כליה ובערבי חג תרומה
וחלוקת מזון לניזקקים כפי שאמר גרשון
אך לצערינו אנו ניתקלים ביום יום
במיקרים של לקיחה ולא נתינה. את יפי
הנפש האלו צריך להוקיר להעריך ולתת
ביטוי בכל הזדמנות כמו זו למשל.
מקסימה - שעדיין לא פסו אנשים טובים
אביה - את צודקת שאין גבול לנתינה כי כל פעם
מחדש נחצה גבול זה.
חייה - כן זה חשוב לספר על מעשים טובים ולא
על הקשיים והרוע בהם אנו ניתקלים.
שיהיה לכולנו חג שמח וניזכה לראות עוד יותר מעשים טובים בכל ימות השנה