ויכוחים...והמשועבדים לניצחון ...
כל אחד מאיתנו מכיר לפחות טיפוס אחד כזה במשפחה, בעבודה, בחבר'ה:
זה תמיד שצודק, שחייב תמיד לנצח בכל ויכוח. זה שלא מסוגל לשמוע שום דעה אחרת ומתעקש, ועומד על דעתו, ונלחם עליה בחירוף נפש רק כדי להגיד בסוף:
"אתה רואה? אמרתי לך".
נכון שהוא/היא בלתי נסבל/ת?
נכון שהוא מעצבן/נת ומוציא/ה מהדעת?
נכון שאתם מעדיפים לא להיכנס לדיון איתו , אפילו לא לשיחה קצרה, כי ידינו תהיה תמיד על התחתונה?
לא משנה אם הצדק לצדכם, אם העובדות ברורות - אין לכם סיכוי נגדו מדובר בקרב אבוד מראש.
אבל בעצם, אנחנו מכירים את האדם הזה טוב יותר מכל אחד אחר.
אחרי הכל, אם תהיו כנים עם עצמכם, תגלו להפתעתכם שהאדם הזה הוא אנחנו. כן כן, האיש מכוכב צדק.
הרי בכל אחד מאיתנו יש לפעמים את ה"צודק" הזה, את המעצבן הזה שלא מניח ולא מרפה עד שיזכה.
וכיוון שצריך שניים לטנגו ושניים (לפחות) לכל ויכוח, אנחנו מוצאים את עצמנו לפעמים מול צודק אחר בעימות שבו אנו חייבים, אבל ממש חייבים, להיות צודקים גם.
אז מה ההבדל בינינו? זהו, שאין.
כשיש ויכוח, כל צד מביע את עמדתו, מתעקש ולא מסוגל להודות שאולי הוא טועה, שאולי יש אפשרות אחרת, שהדיון כולו אולי מיותר.
כשכל צד מאמין שהוא צודק ומתבצר בעמדתו, אין תנועה.
במקום שבו אין פשרה, אנחנו עומדים במקום ולא זזים.
וכשאנו צודקים, אנו אוחזים בצדק ומנופפים בו, אנחנו משרתיו והוא מנהל אותנו. היד שלנו אינה רפויה ופנויה אלא מכווצת, כדי שאותו דבר לא יישמט מאיתנו, לא יברח וייעלם.
בכולנו טמון זה שחייב להיות צודק - מול אשתו, או הילדים, או ההורים, או הבוס - ואנחנו מבזבזים אנרגיה עצומה בלהוכיח להם שאנחנו יודעים, וצודקים, ומנצחים. וואו, זה ממש מתיש, לא?
פעם מוקי שר "כולם מדברים על שלום, אף אחד לא מדבר על צדק",
ואולי הוא התכוון לכך שכאשר מישהו צודק מישהו אחר מפסיד?
לדעתי , בעצם, שני הצדדים מפסידים, כי שניהם סובלים !
מאבק על צדק מלווה לעולם בסבל, וספק אם הסבל הזה מועיל למישהו. בינינו, גם אנחנו יודעים, הוא לא מועיל כלל.
לדעתי, שווה להתאמץ...ולשחרר את הסבל ולנקות אותו.
להיות פחות צודקים ויותר חכמים, כמו שנהוג לומר.
הרווח, יהיה כולו שלנו. ההפסד לכאורה יהיה הניצחון שלנו, והמר יהפוך למתוק.
אם אנחנו אוחזים בו, בצדק, אנחנו עצמנו כלואים...
ואם נשחרר את ה"צודק" או את ה"צודקת", אולי לא נהיה "צודקים" אבל בוודאי נהיה משוחררים...
אם בכל זאת, למרות הכל, אנחנו מנצחים בוויכוח, חשבו כמה מאמץ פיזי הושקע באותו ניצחון. כמה אנרגיה השקענו, או בזבזנו, באירוע הזה.
אם אנחנו מוותרים עוד קודם על עצם הוויכוח - חשבו כמה אנרגיה אנחנו חוסכים לנו בכך. את האנרגיה הזאת נוכל לתעל לבנייה, ליצירה, לחיוביות ובמיוחד לשמחה .
לדעתי , המבזבזים/ות אנרגיה רק כדי לא לוותר למישהו אחר, משועבדים לניצחון, ובעצם נמצאים בכלא פנימי...הכלא של עצמם..
אז בואו נהיה שמחים ונחגוג את החיים ,
בתפילה לבריאות טובה תחילה לכולנו.
**נוסח הפוסט מופנה לנשים/גברים
"אומרים"
/ששמועות נוצרו על ידי קנאים/
/מופצות על ידי מטומטמים/
/ומתקבלות על ידי אידיוטים/. ומאחר וכך ה"חוכמה" לא להשיב לקנאי. ובכך תחסך הרבה אנרגיה.
ובכן ככה נהגו "החכמים" הגדולים של העולם ה"נאור".
היטלר הצורר הנאצי הקנאי השווה את היהודים "לעכברים" שיש להשמידם. העולם ה"החכם" לא התווכח ולא מחה אם היטלר צודק בתפיסתו זו, או לאו? וכידוע ידוע, אי תגובה כהסכמה!
ובכך העולם ה"חכם" חסך המון אנרגיה שלא התווכח עם היטלר.
מעניין א?ילו? מדינות העולם, היו בנקודה היהודית, מכחישות ומוחות נגד ההשוואה השטנית הזאת של הצורר הנאצי, על היהודים אזרחי ארצו? ושאר מדינות אירופה?
אבל מדינות אירופה ולא רק, היו "חכמות" מכדי לא להתווכח איתו.
זה מה שקורה וקרה לעם ללא מולדת.
המשך שבוע מאיר ומבורך, אשה באמצע החיים היקרה. (חיוך) נדב.
א. האנשים כבר גדולים, מסוגלים ושלמים, ואין צורך לתקן בהם דבר.
ב. האנשים הם המומחים לחייהם - התשובות הנכונות עבורם נמצאות רק אצלם.
ג. בתנאים מתאימים, בסביבה מתאימה, תתרחש צמיחה ופריחה.
/אם אנחנו מוותרים עוד קודם על עצם הוויכוח - חשבו כמה אנרגיה אנחנו חוסכים לנו בכך. את האנרגיה הזאת נוכל לתעל לבנייה, ליצירה, לחיוביות ובמיוחד לשמחה/ .
מכבד דעתך שהיא שונה משלי.
אולם חושב תגובתי מתאימה בהחלט בהתייחסותה לנאמר בשורות הללו...
הערכתי הייתה שהמאמר רציני ואיננו עוסק בטרפיה מקומית, אלא במהות, ובקדושת החיים בכלל.
בריאות ואושר אשה באמצע החיים, יקרה. (חיוך) נדב.