לראשונה שפגשתי מולדת
על האוניה פגשנו מאות פליטים עקורים כמונו.את האוניה הובילו שליחים מהארץ.הם המעיטו מלהתלבט.החשש היה שמטוסי אנגליה וצרפת יזהו אותנו ויצלמו אותנו ואז יחזירו אותנו לצרפת למחנות הסגר ששבענו מהם לרוב. היינו מעפילים בלתי חוקיים לפחות למראית עין.[האנגלים כברה השלימו עם העובדה שהם כבר לא יותר הבעלים של המדינה היהודית.והצרפתים הבינו כבר שגם לנו לפליטים חסרי כל מגיעה מולדת]הים היה שקט מאוד ורגוע האנשים פחות.בלילה הצטופפנו בבטן האוניה וביום היינו בדריכות מתמדת לקראת מטוסי צילום.כשמטוסים הופיעו מעלינו נשמעה מן סירנה שקטה לרדת לבטן האוניה.התמונות חיבות להיות ריקות מאנשים.אחרי כשבעה ימי הפלגה התקרבנו לחופי העיר חיפה.המחזה שנתגלה לפנ י היה מרגש מאוד.עיר טבולה בין עצים עם גגות אדומים.הר הכרמל היה מכוסה בבתים כאלה.לראשונה ראיתי מראה פסטורלי כזה מזה שנים רבות.היה לי קשה להאמין שזאת עיר יהודית,היה לי קשה להאמין שיהודים מתגוררים בה בחופשיות ובעצמאות.לאט לאט אחרי שהאוניה עגנה בנמל נכנסנו לאולם הנוסעים של הנמל ושם ראיתי לראשונה שלטים כתובים בעברית.לראשונה שמעתי את השפה העברית.הייתי צמא ללמוד אותה ועוד יותר לדבר בה כמו שאחרים דיברו בה בחופשיות ובטבעיות.נשבעתי חרש בליבי שזאת העיר שלי ויותר לא אעזבנה.לחשתי לעצמי חרש אפילו אם הורי ירצו לנדוד הלאה,לא איתי יותר.זאת המולדת החדשה שלי.
כל טוב
אני מודה לך על זה שהזדהית עם רגשות העליה שלי ארצה.