היא פיספסה את הטיסה

אתה כאב לנכדתך וחש את כל אשר עובר עליה. אספר לך בסוד, בתי כבר עברה את הארבעים אך כשהיתה בשנות העשרים שלה, כשמתאילנד קיבלתי טלפון שהקפיץ אותי לשמיים. היא בסופו של דבר הסתדרה, אבל אז באותם ימים תקשורת טלפונית לא היתה במיטבה.

אני אף פעם לא נילחץ. העולם קטן ותמיד יש פתרון לכל בעיה. השליטה שלה באנגלית מצויינת ואם הייתה נתקלת בקשיים הייתה מערבת את הקונסוליה הישראלית או/ו האמרקאית (יש לה דרכוןם אמרקאי). היא גם עצמאית מאוד. בגיל 15 כבר נסעה לבד לאירופה לאיזה ארוע מוסיקלי המוני.

לא אחת אני שומע ביקורת על קור הרוח שלי. זה תכונה שלא תמיד טובה. אני יודע מה היה קורה אצל אמא או אבא אחר. היו נילחצים ואני יודע שזה לא עוזר. הילדים היום עצמאיים ויודעים את מה שאנחנו לא ידענו. הם יודעים איך להסתדר. ואל תישכח את החוצפה הישראלית .זה עוזר

ציטוט: /אני איני נוטה להתרגש. יודע שלכל נושא יש פיתרון/.
האומנם? (חיוך)
אם כן, מה המרשם לפתרון סיום הסיכסוך בין ישראל, ארצנו הקטנה, לבין מדינות ערב בכלל, והפלסטינאים בפרט?

לפי המצב של היום, יש האומרים, אין פתרון לסיום הסכסוך, לפחות לא בדור הזה, ואולי גם לא בדור הבא.
כמובן טוב לקוות...

נכדתך היפה שאיחרה את הטיסה, (כנראה בשל פיספוס רכבת מוקדמת בעיר מחוז שהיא שהתה, כדי להגיע לאוסקה, וממנה לארץ) היה לה מזל שהיא יכלה להשתלב בטיסה קצרה לקוראה, (סאול) ולהגיע בשלום חזרה לארץ... (חיוך) נדב.

אכן סיפור מרגש ומזכיר לי היסטוריה מקבילה של סו של אבי.הסיפור דומה מאוד. אלא שמדובר באי רודוס משם עלו בתחילת המאה התשע עשרה(בסביבות 1830) התישבו ביפו וגורשו על ידי השילטון התורקי למצרים במלחמת העןלם הראשונה. חזרו וגילו שביתם נפרץ והמשיכו הלאה והקימו דור רחב הפרוס בכל קצווי הארץ. ,
תודה על שהבאת לי את הקטע המעניין.

כן, אני בדעה שלכל בעיה יש פיתרון. השלה היא אם כל אחד יכול לפתור את המשוואה. במקרה דנן אני מכיר את הנכדה. היא תמיד הייתה עצמאית ועם ביטחון מתאים. איני יודע מה היא עשתה וכיצד הצליחה לקבל טיסה מבלי להוסיף אגורה למרות שהגיעה לאחר שהטיסה שלה יצאה.
ובאשר לבעיה הפלסטינית. כן יש פיתרון ואפשר להגיע אליו אם יהיו שני הצדדים עצמאיים בלי גיבנת של חמס ובנט שחוסם את הפיתרון.

וואוו... באיזו קלות נמצא הפתרון!?
להזכיר לך יעקב ידידי, הסיכסוך הבלתי פתיר, קיים עידן ועידנים לפני "הגבנת של החמס ובנט" שלדעתך חוסמים האפשרות להגיע לשלום.
תפסה נאיבית וחולמות באספניה.

אומר לך יעקב ידידי מדוע לדעתי, לא יכול להיות פתרון לסיום הסיכסוך, כל עוד בעולם הערבי ואש"ף הפלסטיני בראשם, מחנכים מזה דורות לשנאת היהודים במדינה. ומלמדים את צאצאיהם בשטיפות מוח שהם אדוני הארץ, דבר הבא לידי ביטוי בתשלומי עתק לכל מחבל שהורג יהודים, ורחובות בערים הפלסטינאיות נושאים את שמם של "הגיבורים" הללו, שהצליחו להתגנב באישון לילה לישובים יהודים, ורצחו תינוקות ישנים במיטותהם.
לכן חושב נאיבי מדי לתלות את האשמה בחמס ובבנט, ולהתעלם מן המשקעים הבלתי ניתנים לשכחה, ולבטל במחי יד, את הקונפליקט הקיים מדורי דורות, בינינו לבינהם - לבטל את חלומם הרטוב של שכננו הערבים לגרש אותנו מפה, אם על ידי איבחת חרב, או שיטת הסלמה הדיפלומטית.

לדעת הרבה, חשוב לא לתלות את הקולר בדמויות חולפות , ומתחלפות, בזמן זה או אחר... מחנות הפליטים במדינות ערב משמשים עד היום כאדרטאות זיכרון, לנגח את מדינת ישראל. אלה וחינוך המורעל של ילדי הפלסטינאים לשנאת יהודים, הם המחסום האמיתי להגיע להסכם כלשהו בינינו לביניהם. בריאות וחג שבועות שמח. (חיוך) נדב.

הויכוח הוא עקר. ההיסטוריה אומרת שלא ניתן להגיע להסכמות. היינו גם אשמים שלא רצינו לוותר בקטנות ועכשיו ניצטרך לוותר בגדול. את זה יודעים בהנהגה שלנו. צריך רק את האדם המתאים אצלנו וגם אצלם. אז אם לא היום אז בעוד כמה שנים. יקומו אנשים עם ביצים שיקבלו החלטה וזו תהיה החלטה קשה. . . סיפרתי כאן כיצד ישבנו ב 48 במחנה 21 וראינו את הקרבות כמו בסרט קולנוע במרחק של ק"מ . וןאנחנו ישבנו בטוחים מפני שלא היה נשק שיוןכל לפגוע בנו ממרחק כזה. היום הטילים יכולים להגיע לכל פינה על פני הגלובוס. ככל שהזמן עובר נשק ההשמדה מתקדם. ואז יתכן ולא תהיה משמעות לשטחים ברי הגנה ומדינאי העתיד יהיו יותר גמישים. זו אולי מחשבה נאיבית אולם קשה לנבא מה יהיה מחר.
. ליברמן הישתנה וגם בנט ישתנה והעתיד יצמיח מדינאים מציאותיים יותר.
חה.. מה גלשנו לעתיד. אנחנו בערב חג שזה מחר אז בוא נחשוב על עוגות גבינה.
חג שמח