על אדם וחינוך - גלעד שדמון

גלעד שדמון נולד בעיר קרית גת, כיום, נשוי ואב ל-4 ילדים. גלעד הוא בן לניצולי שואה, והסיפור של אביו על אושוויץ תבוע בו מיום היוולדו. זהו סיפור על חתיכת לחם שהייתה צריכה להאכיל 15 בני נוער שישבו ביחד רעבים ותשושים, וחילקו אותה בהתרגשות רבה לחתיכות קטנטנות ומצצו כל חתיכה עד שכבר נמסה לגמרי בפיהם. חתיכת הלחם הזו הייתה הדבר הטעים ביותר שאכל עד כה, סיפר אביו, זהו היה שיעורו הראשון בחינוך: "שוויון, דאגה, והבנה שרק ביחד עם חברי החיים שלי שווים, שאני לא מוותר על אף אחד ורק כך נוכל לשרוד כל קושי".

על סיפור זה גדל גלעד, כשהוריו עברו קרית גת לאחר קריאתו של בן גוריון על יישוב איזורי הנגב. כשגדל, אביו הדריך אותו להתנדב בקורס חובלים ולהקים לאחר השחרור מצה"ל מכללה לרפואה אלטרנטיבית משלימה, אולם, השינוי הרציני באמת בחייו החל לפני כ-10 שנים כאשר לראשונה בחייו ראה על פני ילד תסכול רב וחוסר רצון מובהק ללכת לבית הספר. באותו הרגע נזכר בסיפור של אביו איך ילד בגיל ההתבגרות נלחם על חייו באושר ואיך לילדים שלו יש הכל אך אין להם טיפה של אותו אושר שכולנו זקוקים לו. אז, החליט גלעד לעזוב את הרפואה המשלימה ולעבור לתחום החינוך.

בזכות חברים ואנשי חינוך הוקמה עמותה לחינוך בלתי פורמאלי העוסק בהדרכת סגלי מורים בבתי ספר. הם התמקדו ביצירת אווירה של שיתוף בין צוותי ההוראה, כי ראו כבר מלכתכילה שאותה אווירה שהמורים יוצרים בחדר המורים עוברת ישירות לכיתות ולילדים.

זה לא היה קל בכלל, היו שלבים בהם כמעט והחליט לוותר, המחזה של חדר המורים היה מזעזע, בעשר הדקות הראשונות הספיקה מורה אחת ללגלג עליו ועל התהליך ושתיים נוספות רבצו מול מסך המחשב בניסיון לגלוש באינטרנט רק בשביל שידע שזה הדבר האחרון שהן צריכות עכשיו. לרגע הכל היה נראה אבוד אבל לאחר שהתחילו בתהליך, גילו תוצאות מדהימות! הגישה החדשה שהוצגה למורות, לימוד דרך משחקים בישיבה סביב מעגל, החזירה למורות את הרצון ללמד וכמובן שהילדים בכיתות הרגישו זאת והאווירה השתנתה בצורה חדה. כשהמורים והילדים החלו לעסוק בלימוד דרך כישוריי החיים, הפכו בן רגע שעות הלימוד לרלוונטיות עבור שני הצדדים, נוצרו יחסים חמים בין התלמדים למורים שהקפיצו ב-30% את תוצאות המיצב החברתי והילדים הכלו להשתפר גם במקצועות הלימוד.