מלך הס"ג

המשחק הזה לימד אותי המון על החיים אבל החוקים השתנו. היום כבר ברור לי וליותר ויותר אנשים בעולם שמי שימשיך לשחק כמו פעם לא רק שלא יהיה מלך הס"ג אלא שעלול למצוא את עצמו עמוק מתחת למים.

למדתי את מלך הס"ג בהיותי חייל מאוד ירוק ומאוד רטוב בקורס חובלים בתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת. ס"ג הם ראשי תיבות של "סירת גומי" בעלת דפנות מתנפחות, ומלך הוא מי שהצליח, כנגד כל הסיכויים לגבור על חבריו ולעמוד לבד על הס"ג.

כללי המשחק מאוד פשוטים, היינו הופכים סירת גומי מתנפחת מסוג זודיאק במרחק של כ 200 מטרים מהחוף, זורקים עוגן כדי שלא תיסחף לים ומתחלקים לשתי קבוצות. כשהס"ג הפוכה קשה מאוד לטפס ולהתיישב עליה, עקב הגמישות והחלקלקות של קרקעית הגומי שלה. אם נוסיף לזה גלי ים אקראיים שמטלטלים אותה לכל כיוון אפשרי, וחברים שמפריעים לך לטפס הופכת המשימה לקשה עד מתישה.

עם השמע אות הזינוק רצנו כאחוזי אמוק אל תוך הגלים במאמץ להגיע לס"ג לפני הקבוצה השניה. הריצה הפכה לשחיה כשהקרקעית נשמטה תחת רגלנו אבל אפילו המים הקרים לא הצליחו לצנן את להט התחרות שלוחת הרסן. הראשון שהגיע התגבר על העייפות, טיפס והתיישב על הס"ג. אז היה צריך לעזור לחברי קבוצתו לטפס ולזרוק למים את חברי הקבוצה השניה. כדי להתייצב על הסירה המתנדנדת היו חייבים המשתלטים לאחוז האחד בשני, לסייע לחבריהם שעוד במיים לטפס, ולדרוך באכזריות על כל כף יד או רגל זרה שמנסה לאחוז בגומי הבוגדני. היום אני מבין עד כמה המשחק הזה לא חינוכי אבל אז זה לא ממש הזיז לי, כי רציתי כמו כולם להיות מלך הס"ג.

גם לקבוצה שלא הספיקה להשתלט היתה משימה לא פשוטה. לא קל לזרוק מהס"ג חבורת שתלטנים מגובשת. לכן הם עשו הכל כדי לערער ביחד את יציבות הס"ג על ידי נדנוד קצבי, שחיה כגוש אחד שיוצר גל גדול, צלילה מתחת לס"ג ועוד תעלולי מיים למיניהם.

עד כאן החלק הראשון של המשחק. אחרי שאחת הקבוצות הצליחה להעלות את כל חבריה היא ניצחה, אבל כאן רק החל המשחק האמיתי. עכשיו הפכו המנצחים לאויבים. כל אחד מהם ניסה לזרוק את חבריו כדי להישאר לבד על הס"ג. המלך הוא מי שהצליח לעמוד בגאוה על הגומי הרטוב להרים אגרופים לאויר ולצעוק בקול "אני מלך הס"ג", כשכל חבריו מפשפשים במיים, ומשילים לקרקעית הים את שאריות גאוותם.

אני בטוח שכל איש עסקים מצליח, פוליטיקאי, או אפילו מפקד בכיר בצבא מבין היטב את חוקי המשחק הזה. בדיחה ידועה מספרת על שני חברים שטיילו ביער כשפתאום זיהו דוב גדול רץ לעברם. אחד החברים חישב וקבע שהדוב רץ במהירות של כ 50 קמ"ש. באותו זמן החליף השני בזריזות את הסנדלים לנעלי ספורט. "בשביל מה אתה עושה את זה?" שאל הראשון "הרי אין לנו שום סיכוי לברוח ממנו". "אתה לא מבין?" ענה לו השני, "אני לא צריך לרוץ יותר מהר מהדוב, אני צריך בסך הכל לרוץ יותר מהר ממך".

אבל היום זה כבר לא עובד. האויב התחלף וחוקי המשחק השתדרגו מבלי לשאול לדעתנו. כשיותר ויותר מחקרים מראים עד כמה אנחנו תלויים זה בזה בעולם הגלובלי והאינטגרלי המתגלה לעינינו כבר אין מלך לס"ג. הדוב הוא האגו שמפריד בינינו ואף אחד לא ינצל ממלתעותיו אם יזניח את חבריו, ואם הם לא ישמרו עליו. שם המשחק היום הוא ,"ערבות הדדית". הסירה הגלובלית נסחפה מזמן לים סוער ורק אם נצליח לאחוז היטב האחד בשני ולייצב אותה ביחד נעבור בהצלחה לשלב הבא של התפתחותנו.

משמעותה של האחיזה המשותפת היא הדאגה זה לזה, המוכנות לדון ולהקשיב לצרכי הזולת, וההבנה שרק ביחד נצליח. השמירה על הערבות ההדדית תלמד אותנו להמשיך לדאוג זה לזה גם בהצלחות ולא רק במצבי הלחץ והאיום. זו לא חוכמה לצאת לרחובות כשרע לכולנו, השאלה היא האם נצא לרחובות גם כשיהיה לנו טוב. אם נשכיל לגדל ולפתח את המודעות שלנו לערבות ההדדית נגלה בה חיים חדשים שנסתרו מעינינו עד עתה. היא תסייע לנו למצוא פתרון לבעיות הבריאות, המגורים, השכר, השוויון והצדק, אבל מעבר לכך נגלה בה סיפוק ותענוג שיכסה על כל שאר הצרכים של חיינו.

ילדים שיגדלו לתוך העולם המשודרג שניצור כבר לא יחלמו להיות מלך הס"ג, כי המלך הזה הוא עירום. הם יכירו את התוכנה החדשה, הגלובלית, לפיה המלך הוא מי שדואג לחבריו ולא זה שמשתלט עליהם. הם יהפכו בחזרה את הסירה ויובילו אותה לחוף המבטחים. לחוף בו כולם מלכים, לחוף הצדק, השוויון והערבות ההדדית.

גלעד שדמון