בן אהבה לשנאה

ראשית,אהבה לפעמים היא באמת כמו סערה בים(התיקון של שמשון)כבר עברתי חצי מאה (די מזמן)ואהבתי הרבה ואהבו אותי.אף פעם לא נוצרה שינאה ביני לאוהבי.תמיד נישארנו ידידים.אז אני חושבת שלעבור מאהבה לשינאה זה קצת פרימיטיבי,זה גם אומר שמהתחלה ה"אהבה"לא היתה אהבה בריאה.
שנית,אהבה שניגמרה,בחיים אי אפשר להחזיר.אם יחזרו בניסיון לתקן,זה אף פעם,אבל אף פעם לא יהיה אותו הדבר.כמו כד שנישבר ומדביקים את החלקים שלו.תמיד רואים את התפר ואת ההדבקה.הוא לא יהיה שלם כמו בהתחלה.אהבה שניגמרה,עם כל הכאב,צריך לוותר עליה.