הגיגים של בוקר בימי מלחמה
מיד עם ההשכמה אני ממתינה לאזעקה,
הגוף והמוח נמצאים כל הזמן
במצב של מתח... הילחם או ברח.
אזור המגורים שלי הוא אזור המרכז
לא במיוחד מופגז, אזעקות, היו עד היום,
אחת בבוקר ואחת בערב,למרות זאת יש מתח באויר,
אמש אזעקה בתשע וחצי
הקפיצה אותנו משולחן ארוחת הערב המשפחתית.
ליבי עם תושבי הדרום
אני לא מבינה איך הם חיים כך כל השנים.
אני לא מבינה...
לא מצליחה להבין, למה אנשים רוצים להרוג
למה מגדלים ילדים לשנאה? כמה יפה יראה העולם
כשיהיה מלא אהבה.
לפני שנים להקת הנח"ל שרה שיר שבסופו מושר
על כך שהאדם ברא את האטום והרס את העולם
ולאחר מכן אלוהים ברא עולם חדש
ללא בני אדם.
אני מקווה בכל ליבי שבני האדם
לא יהרסו את העולם ויתחילו לאהוב זה את זה.
בילדותי היה עיתון מעריב לנוער,
היה שם סיפור בהמשכים
על ילד שהיה חולם בשיעורים
ומסתכל מהחלון החוצה,
יום אחד הוא ראה
חללית נוחת בחוף הים, הילד רץ למקום
ויצורי החללית לקחו אותו לכוכב שלהם,
שם דיברו על מלחמה עם כוכב שכן,
הילד כמובן נבהל כשיצורי הכוכב
לקחו אותו איתם למלחמה
והוא שמח לגלות שהמלחמה שלהם
היא תחרויות ספורט,
אני מייחלת שכך יהיה בעולמנו.
צריכים לקוות שהפעולה הפעם תנטרל אותם להרבה זמן
שבת שלווה שקטה ורגועה לך ולמשפחתך
אכן נמתין לימים שקטים בתקווה שיגיעו מהר
מסכימה איתך ויודעת אני ילידת הארץ
אין לי מקום אחר בעולם כולו
ויישב כל איש תחת גפנו ותחת תאנתו.
מלחמות שבהן לא נהרגים