צו השעה להמשיך בשגרה
אני ובועתי
כשהרקטות והאזעקות משמיעים את קולם, זה לא מצב משמח.
אם זאת הצלחתי לשמוח והנה אני משתפת אתכם:
מה שימח אותי השבוע-
ביום ראשון חזרה אליס (הנכדה) מהפלגה קצרה לקפריסין. ה'הוא - בעלי שיחיה, ' נהג הבית, הביא אותה הביתה מתחנת הרכבת בק"ג, תחנה ראשונה בבית ניר - להגיד שלום לסבתא. הרווחתי שתי נשיקות. היא מיהרה ללכת קצת לישון, כי בערב היא כבר הייתה צריכה לעבד במלצרות. הספקתי לשמוע שהיה סבבה ומאד יפה לראות את מרחבי הים בכל השעות. בקרוב היא טסה למספר ימים לחו"ל. אליס ללא הפסקה.
טעמנו השבוע את ראשוני התאנים מהעץ בבוסתן.
אני ממשיכה בפיזיותרפיה.
שימח אותי שהגיע טלפון מהוצאת אוריון, שסיפר לי שהזמינו עוד 200 ספרים מ"הנסיכה וסוד הבאר". נהג הבית (ישראל) הביא אותם למחוז חפצם -'ספרות עכשיו' בפ"ת.
מפעם לפעם מתקשרים אלי אנשי הביטוח הלאומי לברר מה שלומי ואיך אני מסתדרת. חברה שספרתי לה על כך, אמרה שזה חשוד.
מצב הרוח תלוי-בומים.
שייגמר.
כל טוב בימים קשים אלה ושנצא מזה ומשם בלי הרבה נפגעים. שלומית, קיבוץ בית ניר.