זקני השבט
לאן נעלמו זקני השבט? לפני מספר עשורים, להיות זקן, היה מילה נרדפת לחכם, בעל נסיון,מורה ואיש שרוחשים לו כבוד. לא כך בימנו לצערי. זקן הפך למילת גנאי .. לא עוד סמל לכבוד, חכמה ונסיון. אלא סמל לחלש, לא מבין, לא שמושי , ומטרד וחמור מכך, המבוגרים בחברה מרגישים בושה ונמצאים . בנסיון נואש להשאר צעירים ולהסתיר את גילם . האמנם הסגידה לנעורים ולכוח ,הצליחו לחבל במוסד הכה מכובד דאז: זקני השבט? או "מועצת החכמים" כפי שפעם קראו להם? מה זה אומר על חברתנו? היוליכו ילדים את הזקנים? חלק מהשנוי נגרם בעקבות שיטות חינוך חדשות ,זכויות הילד,הזדהות ההורים והגנת יתר על הדור הצעיר. אך יחד עם אותם שינויים חיוביים הגיעה הקצנה :חוסר גבולות, חוסר כבוד למבוגר. וכמובן כוחם העולה של הצעירים כקהל יעד כספי. גם חידושי המחשב והאלקטרוניקה הורידו את המבוגרים מכסא כבודם. ושמו אותם במצב של נחיתות מול הדור הצעיר. ועדיין- יש נושא חשוב ביותר שאסור לאף חברה המכבדת את עצמה לשכוח: נסיון חיים חכמה רגשית סבלנות וראיה עמוקה של משמעות החיים - הנם מנת חלקם של החברים הבוגרים של כל קהילה. חברה נמדדת על פי התיחסותה למבוגרים, לחלשים ולחולים. ולא רק לצעירים ולמצליחים. הסלוגן הידוע :"נפש בריאה בגוף צעיר" אינו תמיד נכון. רבים הצעירים והבריאים בנפשם- אך הזקנים והחולים בגופם . וההיפך: רבים צעירים ובריאים בגופם אך זקנים וחולים בנפשם. ככל שהמבוגרים בחברה יכבדו עצמם, ולא יכחישו את מקומם ונסיונם בנסיון להדמות לצעירים- כך מצבה לשל החברה יהיה טוב יותר. עם כל הכבוד לצעירים- מקומם אינו בין המנוסים, בעלי החכמה האמיתית וחכמת הלב אותה רוכשים עם השנים. או כפי שאשה חכמה פעם אמרה לי:" זכיתי בכבוד בכל קמט בפני. לא אסתיר ולא אתבייש בו."
משם הכל מתחיל.
ולפנק את הזקנים ע"י הרשויות
מאמר חשוב היי ברוכה.
"והדרת את פני זקן " ,היום לא קיים ,החברה הישראלית הפכה לג'ונגל של אסקימואים ,חוסר כבוד ,הזכות לחיות עם פרנסה שנלקח מהרבה אנשים כבר בגלאים 45-50 ,שלא לדבר על 60++
רק בימים אחרונים בכל רשתות התקשורת עלתה הבעיה זאת ,גם דרך עמותת 60+
המטרה להקמת מדינת ישראל ,פוספסה ,לא רק בגלל היחס המשפיל אל ניצולי השואה ,גם היחס אדם לחברו ,יחס האנוש ,כבוד הדדי ,פשוט לא קיימים .
אולי אתר זה יוכל לתרום קצת לשפור המצב ,כי אבדנו את דרכינו ואת מורשת היהדות וחוקותיה
שנהיה בריאים ונשאר צעירים ברוחינו
חיים
מה שאת מתארת זו כבר מכת מדינה.ולא מהיום וגם אני חש את זה על בשרי.לאן שלא אלך,אני חייב להשמר מההתנשאות של הפישרים הללו, ובמקרים שאין שום סיבה לא לעמוד על זכויותי, אני לא נשאר חייב:לא רק בגין הפרשי הגילים, אלא יותר מסביר שאף גרמתי לעצם בואו ונוכחותו בכדור שלנו באופן כזה או אחר וגם כי לאורך כל מלחמות ישראל - כחובש קרבי - הצלתי אנשים ממצבים קשים מאד ולכי תדעי אם אחד מהם לא היה אביו או שהוא בעצמו - רק שהוא לא ידע זאת לעולם.רק בגלל מקרה כזה,בודד ככל שיהייה הוא/חייבים להתחיל לחשוב אחרת על דור המבוגרים לא ידע זאת לעולם.אחת מהנקודות היותר מקוממות בהתדרדרות הזו היא
לדעתי שינוי אמיתי יגיע רק מכך שאנחנו- המבוגרים , לא נסכים לראות עצמנו באותם קריטריונים של המדיה והחברה.
רק את עצמנו נוכל לשנות. ננהג לפי הערכים שלנו , נאהב ונכבד עצמנו.
אם נכבד עצמנו ולא נפגע ונכעס- משם יבוא כבוד ושינוי.
יפה כתבת. אכן רק יחס מכובד לעצמנו וביננויכול להציל את המצב הקשה. מה היא חברה שלא מכבדת את בוגריה?
קראתי בעניין רב את הדברים שכתבת וגם את תגובות החברים.
צעירים כבר היינו - ואנחנו יודעים שלשם לא נחזור.
ידוע הוא שאין לדבר בהכללות. לא לכל המבוגרים רע ולא לכל הצעירים טוב.
לא השכילו אז המבוגרים של היום, כשצעירים היו להעניק זכויות למבוגרים שבדור קודם, ולכן העוול לרבים מהמבוגרים הולך ומעמיק.
היינו דור שלאחר השואה, או דור שני לעלייה, או דור למקימי המדינה... וראשי המדינה פעלו בהתאם להסכמי תועלת, וחשיבה קדימה לא היתה.
הצעירים של היום יהיו הזקנים של מחר. תקוותי שמנהיגים צעירים יבינו את גודל האחריות שמונחת על כתפיהם וישנו את תנאי החיים של המבוגרים.
יפה כתבת באופן מאד בוגר ומפוקח. עם זאת נראה לי שחלק מהתופעה היא גם תופעה תרבותית עולמית, מאד אמריקאית כנאה לאומה צעירה שעל דגלה אותה סגידה לנעורים.
אנ יכן קוראת למבוגרים לא להסכים לאותה התיחסות קודם כל במודעות אישית ומבט של תבונה וכבוד לעצמי.
יישר כח עם חכמת חיים כה עשירה
תמשיכי לכתוב
בהצלחה
אמשיך