סובלנות בעיר נתניה
חוף הים המיועד לרחצה לדתיות/דתיים, מרוחק מאד ממרכז הרחצה של העיר נתניה. יש ללכת כמעט 3 ק"מ צפונה מחוף סירונית כדי להגיע אליו.
בכל זאת רבים המגיעים, חולפים, על פניו בדרכם לצוק. הקצה צפוני של העיר, על חוף הים.
לאורך כל החוף ניתן לצפות בגולשים באמצעות גלשני מים, סוכות מצילים וחופי רחצה מורשים, משפחות, יחידים וזוגות השרועים על החולות, וצועדים. עם ובלי כלבים.
היום ראיתי לראשונה את המחזה. והתרשמתי ממנו מאד.
ראיתי מראה של סובלנות.
כשמגיעים לחוף צאנז, פס החול והמים באורך של כ100 מטר, מגודר. בכניסה משני הצדדים מוצב מוט ועליו שלט האומר "שעות רחצה לגברים/שעות רחצה לנשים". כשמגיעים לשם, אם את אשה והשלט מראה "שעות רחצה לנשים" את פשוט ממשיכה ללכת. אך מה עושים אם השלט מראה "שעות רחצה לגברים"??
הגעתי והנה שעות רחצה לגברים. עמדתי כמה דקות וניסיתי להבין מה עלי לעשות?? חפצתי ללכת עד הצוק.. והנה ראיתי אשה אחרת צועדת לפני ופונה ימינה לכיוון הצוקים, עוקפת את החוף המורשה וממשיכה ללכת. האשה נעלמה מעיני, לא ראיתי אותה. החוף מוגדר ומופרד באמצעות מסכים אטומים. הלכתי אחרי האשה והנה כעבור כ200 מטרים, הגעתי למים מהצד השני. ההליכה היתה קשה. החול חם, רך וטובעני. קשה מאד ללכת כשהשמש קופחת על הראש והחול חורך את תחתית הרגל, עמוק וטובעני
אני נוהגת לצעוד על קו המים, על החול הרטוב, המהודק, כאשר גלי הים לוחכים את כפות רגלי. נזקקתי למנוחה.
המשכתי ללכת. כעבור שעה, בחזרתי מהצוק, כבר ידעתי כיצד לנהוג. לפני הלכו וצעדו רבים. מתברר שבני נתניה מודעים לחשיבותה של פעילות גופנית..
לפני רץ זוג צעיר, עם כלב האסקי סיבירי אפור, מבוגר. מדי כמה מטרים הימין לכיוון המים וטבל. ואז המשיך לרוץ לצד בעליו. האטתי. רציתי לראות כיצד ינהגו בואכה חוף הרחצה לדתיים.
ללא כל היסוס, פנו שלושתם שמאלה, עקפו את החוף המגודר ונעלמו מן העין.
לא היו שוטרים, לא פקחי עיריה ולא שומרים מטעם הצאנזים. ובכל זאת כולם, ללא יוצא מהכלל כיבדו את הסטטוס קוו ועקפו את החוף.
יפה מאד. התרשמתי.
חיוך מוביל לחיוך. ותודה לתודה.
וכן. ריב ומדון לריב ומדון.
קראת מה כתבה טובה לעיל?
עדיין יש מי שחושבים שהחרדים האלה מאיימים ומפחידים
כל עוד יש מי שכך חושבים, תהיינה חריקות בדו-קיום.
ויש שחושבים שהאתיופים נחותים מאיתנו. ויש מי שחושבים שהרוסים אלימים והרוסיות עוסקות בליווי.
כשיש דעות קדומות וכשאין אינטרקציה, כך קורה. אין סובלנות. אני בטוחה שכשטובה תפגוש את האחיות שניצן פגשה, היא תשנה את דעתה.
ואני בטוחה אותו דבר לגבי התחנה המרכזית והשוק.
מה שצריך לעשות הינו לשוחח ולחייך. ולהאמין שמי שנמצא שמולך טוב בדיוק כמוך.
איפה הסובלנות לאנשים בתל אביב שרוצים לקנות מזון בשבת כי כל השבוע הם עובדים.אז אילצו את העיריה שיסגרו את כל החנויות
כשהיגעתי בטעות למאה שערים בירושלים עם שמלת כתפיותלא ראו דב,דתי קילל אותי.אז זה שאנחנו סובלנים זה ידוע.
אל תכלילי את כל הבעיות החברתיות שיש לנו. בכל חברה מתוקנת יש בעיות חברתיות, גזעיות ועל רקעים שונים.
צריך להשקיע מחשבה והרבה סובלנות.
אינני אוכלת מול פרצופו של ערבי בצום הרמדאן ואני עוקפת את חוף הגברים. כך נוהגים בסובלנות.
מה שכתבתי הוא על סמך דברים בם נתקלתי בתקופה בה הייתי מצוי באזור זה.
כתוב בתורה כי יצר לב האדם רע מנעוריו. גם כאן לא רצוי לעשות הכללות אך לדעתי הסובלנות היתה מושלמת לו העיריה היתה כובשת את השביל העוקף שעל פי עדותך הולכים בו רבים והוא אינו נח.בנוסף ישנו הענין של הכלל ושל היוצא מן הכלל. תארי לך שיבוא אדם "עקרוני" ויאמר שלא איכפת לו והחוף נברא עבור כולם ויכנס לחוף,האם יתייחסו אליו בסובלנות? אין לי תשובה על כך.
למי שהתכוונת אינו עקרוני, אלא דווקאי. מי שיכנס ויאמר מה שכתבת, לטעמי הינו מפר שלווה וסדר ציבורי. כפי שיש פינות הנקה ותבוא אשה ותלין "כאן אני רגילה לשים את התיק שלי שמכיל סנדוויצ'".. איך תתייחס אליה?