המתת חסד
אריאל שרון ז"ל מת לפני שמונה שנים ונקבר לפני שנה. שמונה שנים הוא היה בתרדמת ואם בכל זאת היה בו שמץ הכרה, אז הוא סבל. לא מגיע לאף אחד סבל כזה. להחזיק חיים על מכונות, זה סבל. להזין את הגוף דרך צינורות, זה סבל. המכונות והצינורות החזיקו אותו בחיים, אבל איזה מין חיים היו לו? הוא לא ראה, לא שמע ולא הגיב. למזלו הוא היה גם בתרדמת.
יש אנשים שהם לא בתרדמת, הם בהכרה מלאה והם סובלים ומתחננים למות, אבל בכל זאת מחזיקים אותם בחיים. אני הכרתי הרבה אנשים כאלה. הם סובלים והם מבקשים למות כדי להגאל מהייסורים, הסיבה היחידה שהם ממשיכים לסבול היא, כי המשפחה לא מוכנה להפרד. המשפחה, בדרך כלל הבנים והבנות משאירים אותם בחיים למרות הסבל רק בגלל שלא מוכנים לשמוע על פרידה.
אני בעד המתות חסד. לדעתי זאת אכזריות לתת לאדם לסבול ייסורי תופת ואלה אכן ייסורי תופת אם זה סרטן בעמוד השידרה או סרטן בעצמות או כל סרטן אחר. אפשר וניתן להרדים באמצעות תרופות הרגעה ומשככי כאבים בכמות גדולה את הייסורים ולתת לאדם ללכת לעולמו בשלווה תוך כדי שינה.
בימים אלו אני עובדת כמטפלת באישה בת 104 האישה די צלולה, הולכת בעזרת הליכון ועושה את צרכיה בבית השימוש. לכאורה אישה בריאה יחסית לגילה, אבל גם אישה זאת סובלת. הנושא היחיד עליו היא מדברת איתי הוא המוות. השאלה היחידה שהיא שואלת אותי היא, למה היא עדיין חיה ומתי היא תמות? התשובה שלי לא משתנה, "את תמותי" אני אומרת לה "כשיגיע הזמן, עד אז יש תור ארוך, אז פשוט תחכי"
אז נכון שהיא לא סובלת ממחלה קשה כמו סרטן, אבל מצד שני היא לא רוצה להמשיך לחיות כי היא חלשה, לא מתפקדת ולא מביאה שום תועלת. היא אלמנה, אין לה ילדים והיא עייפה מהחיים ובכל זאת עדיין חיה.
אני בעד המתות חסד. לא בחניקה או ביריה, אלא בעדינות כמו שזה מתבצע בשוויץ. קוקטייל ששותה האיש שמאס בחייו והולך לעולמו בשלווה.
לחוקק חוקים בנושא הזה כדי שלא כל אחד ינצל את האפשרות של המתת חסד. להגביל את הגיל כמו מתשעים וחמש ומעלה ורק למי שממש מבקש לזה כמו הסבתא בת ה-104 או בגלל מחלה קשה כמו סרטן בעמוד השידרה או תרדמת ממושכת כמו אצל אריאל שרון.
החיים הם קצרים. מי שבריא ולא סובל צריך לחיות ולחגוג את החיים, אבל אין שום סיבה להכריח את הסובלים לחיות חיים מלאי כאב או את החלשים שהאריכו ימים לחיות חיים מלאי מצוקה.
כל חודש ,רמז למשהוא
ויש כאלו חולים בני 104 שאין להם ילדים
ויש צפיות ,,,והמבין יבין
ככה שיש ויש וזה לא מקשה אחת
לעניות דעתי, ההתמקדות צריכה להיות , במניעה
של מחלות ובפיתוח שיטות טיפול הן בחולים והן בקשישים מופלגים.להקל את כאביהם, לעשות הכל כדי למנוע בפגיעה בכבוד האדם ובחייו לא במותו. ולהקדיש לדברים האלה במיוחד.
עניין של בחירת סדר עדיפויות בחברה ערכית ונאורה.
דרך אגב. הסרט "מיתה נעימה" של זאב רווח בכיכובו ובכיכובם של אילן דר שמגלם דמות של ווטרינר שפיתח מכשיר להמתת חסד ,ועוסק בזקנים החיים בבית מוגן.
קומדיה ישראלית שתשתתף בפסטיבל הסרטים בונציה השנה.
המתת חסד שווה רצח.
חברה שלי חלתה במחלת NLS מחלה נוראית של טרשת ,איבדה את כול יכולותיה המוטוריות ונעשתה משותקת מכף רגל ועד ראש איבדה את כושר הדיבור , הייתה משותקת כליל כשראיתיה לאחרונה יכלה להזיז את עפעפיה בלבד וקצת את קצות אצבעותיה מחוברת למכשירי הנשמה בביתה.
הייתה צלולה לגמרי כי המוח ויכולותיו אינם נפגעים במחלה הזאת וביקשה לשנות את ההוראה שנתנה לנתקה מהמכשירים המאפשרים נשימתה וחייה.
עיניה היו צלולות ומחייכות והיא תיקשרה עם מקלדת של מחשבה, ועם עפעוף עיניה.
מעודי לא חשתי אצל אדם חולה בחיות כזאת שנבעה מכו הנפש שלה ורוחה.אף אחד לא יכול לדעת אילו חוויות חוותה מעבר לנסיבות מוגבלותיה הפיזיות. היא הייתה ציירת וצירה עד כלות כוחותיה בעזרת הפיליפינית שלה , קצות אצבעותיה והמחשב שלה ציורים מיוחדים במינם.
לנתק אותה מהמכשירים היה שווה לרצח.
השאיפה צריכה להיות לא להמית את החלש חסר הישע מבחינה פיזית.הםיזי אלא לאפשר לכל אדם לחיות חיו עד תום .עד שייתמו ולא להיכנע.לתת לו משמעות רוחנית לשארית חייו ולשמור על כבודו כאדם.
לדבוק ולחזק את כוח הרוח.
אני בעד החיים, אני בעד לחגוג את החיים ולחיות כמה שיותר ומצד שני אני נגד סבל וייסורים ופגשתי הרבה כאלה.
תודה לכל המגיבים, אני מאחלת לכולם חיים טובים וארוכים והרבה שמחה ואושר:)