הפרעות קצב לב

קישור

כל חיי אני חיה בחששות ממחלות לב. אבי הלוחם, הספורטאי, החקלאי, הלך ממני בגיל צעיר מאד 68. הוא שחה למרחקים ארוכים, שיחק בכדורגל, עבד בשדות מבוקר עד ערב וכלום לא סייע לו להישאר בחיים. בגיל 40 וקצת קיבל את התקף הלב הראשון שלו. ערב אחד, אחר מאד לשוב הביתה. כשהגיע לבסוף, סיפר לנו שלקה בהתקף לב ויצא ממנו איך שהוא. "ישבתי על אבן בשדה עד שיעבור לי הכאב". כך אמר לנו. הוא חש בכאבים עזים בחזהו, היד התעוותה בעוצמה הסנטר כאב. בקיצור התקף כהילכתו.

הוא לא פחד. הוא ידע שיעבור. אולי הפעם. אבי המשיך בחייו כאילו כלום. הצטייד בכדורים הקטנטנים שמניחים מתחת ללשון..

ברבות הימים כשעברנו מהמושב לעיר, חוויתי את מסלול התלאות שלו. בשנת חייו האחרונה הוא עבר התקפים אין ספור. כמעט מדי חודש אצנו לבית חולים באמבולנס. עברתי הדרכה במד"א כיצד להבדיל בין התקף לב להתקף "פשוט" של אנגינה פקטוריס.. כך קראו לכך בשעתו.

ואני, נכנסתי לכוננות. הפסקתי לאכול מוצרים מהחי. אכלתי בשר רק בחגים. לאחר מכן הפסקתי אפילו בחגים. התחלתי ליטול תוספי מזון שלשיטתי יסייעו לי להתגונן בטווח הארוך.

קניתי אופני כושר.

בקיצור מה לומר לכם. מ פ ח י ד.

היום אני צועדת על שפת ימה המרהיב של נתניה. כמה שאני יכולה. אני מקווה שפעילות אינטנסיבית תסייע לי. אני עורכת בדיקות דם לפחות פעם בשנה. אני משתדלת לא להתעצבן מכל שכן חמוץ פנים המפזר ברגים וזבל בחצר המשותפת. אני מנסה לנהוג בכבישים בזהירות מרובה.

הגוף מתבלה. אפילו אם אין לנו נטיה למחלות לב, להפרעות קצב ולשאר תחלואים. לאחר המנאופוזה, הגיל נותן את אותותיו. לאט לאט הכל מתבלה. 

לכן יש צורך לנקוט באמצעים. לא לחכות שהמחלות תגענה לפתחנו.

יש צורך לאכול בריא, להפעיל את הגוף, לעסוק בפעילות בקהילה. התנדבות וסיוע לחלשים.

לעבוד עד כמה שניתן.

השאר בידי שמיים.

שנאמר, יש לעשות השתדלות והשם מסייע.