להתאלמן בגיל מבוגר

אנשים שחיו בזוגיות יחסית טובה במשך עשרות שנים מגיל צעיר, ומוצאים עצמם יום אחד לבד בגיל מבוגר, כי התאלמנו -עוברים תהליך אבל מאד מורכב. אין דינו של גרוש כדינו של אלמן. זוכרת את אימי זל שהיתה אשה אנרגטית ופעילה, איך תוך שנתיים מיום שנפטר אבי הפכה לאשה חלשה, פאסיבית וחסרת בטחון ושמחה. קשה ביותר להתרגל להיות לבד אחרי כל כך הרבה שנים של ביחד, ועוד בגיל מבוגר. יש אנשים ששוקעים לתהליך אבל שאין ממנו מוצא. מה שנקרא בשפה המקצועית" אבל פאתולוגי". ובעצם לא מצליחים להמשיך את החיים למרות שמצבם הבריאותי והקגניטיבי טוב. אבל בגיל מבוגר, קשה הרבה יותר מאשר בגיל צעיר לעבור אבל ולהמשיך הלאה. לכן יש לקחת יותר זמן ולפעמים גם תמיכה מקצועית. כמו פציעה או שבר הלב כמו שאר האיברים בגוף פגיע יותר עם הגיל, והבדידות קשה עד בלא שאת. ישנה גם הדילמה הגדולה מבחינה רגשיתשרבים שואלים: "איך אפשר להתחיל מערכת יחסים חדשה בלי להרגיש בגידה בבן הזוג שנפטר?" אלמנים רבים ולעיתים גם אלמנות, כל כך חיים עדיין את בן הזוג שהלך לעולמו, עד שאין מקום בליבם לאדם נוסף למרות הבדידות הקשה. ברגע שהם מנסים לאהוב אדם חדש הם חשים כמי שבוגד בבן הזוג שנפטר. גם הסביבה החברתית והמשפחה-עם כל הרצון לעזור ולעודד מתקשים לראות את האלמן/ה עם מישהו חדש בלי לחוות זאת כבגידה במי שנפטר. לעיתים יש צורך בהרבה סבלנות , תמיכה רגשית (אפילו מקצועית) וכוחות נפש , לתהליך של עבוד אבל ופרידה בכדי לחזור לחיים ולבנות קשר חדש ולהמשיך הלאה.. במיוחד בגיל מבוגר. לפעמים רק שני אנשים שחוו אבל כזה יכולים להתחבר ולהבין אחד את השני. יש צורך לכבד את זכרו של בן הזוג שנפטר ובו בזמן לפנות מקום לקשר חדש. מלאכת מחשבת מבחינה רגשית. לא פשוט כלל לבצע זאת לבד. אנשים שחוו טראומות בגיל צעיר של פרידה ונתק מתקשים עוד יותר לעבד את האבל.. לכן לכל האלמנים והאלמנות אני שולחת חיבוק חם מליבי, אל תתיאשו , זוהי התמודדות לא פשוטה, מותר גם לקבל עזרה או סתם לקחת את הזמן. שלכם שרי