...ומילה על החיוך

[
החיוך – נפלא. נו, איך ?

 כשהוא ניתן מקרב לב.

הרי בסוף, כמה אפשר

עוד לחייך –

כשכל החן

המלאכותי והנצמד -

נגוז במחי. הפשיר.

נותר רק

פרצופונצ'יק מקומט.

          *

לכן רעי, זכרו זכור:

אם כבר חיוך –

אז רק ט ה ו ר !

ואין שום פוזה מסחרית:

כי עוד תראו, באחרית –

עד כמה נאמן יהיה,

כשעל פנינו הוא ישהה.

אחד כזה - עושה המון:

דוחה עצבות ו... שממון.

הדיכאון ?! פשוט ירחק,

חוטף ת'זפטה - ונמחק.

               *

אולם לזכור תמיד שווה,

בין בעבר;עתיד;הווה:  

את כל אונו,תמיד שואב

רק מתוכנו. מהלב.