איזה כיף להיות סתם בן אדם, המשך הסיפור שאיננו נגמר
אז מיד לכשמילכה ירדה לה מהמכונית שלי, אודה חשתי מיד מעין כאילו הקלה קטנה, למרות שאודה שהיה לי מעניין, וזה לא ממש אופייני לי, אבל מסתבר שגם אני כמו כולם, סך הכל בן אדם, עם חולשות לשמוע סיפורים, והפעם משום אני אני מרגיש כאילו אני בסיפור שאיננו כמו כל הסיפור, הפעם אני חש כאילו אני בתוך סיפור שפשוט....כפי שניראה כרגע הוא פשוט, סיפור שאיננו נגמר.
האורות שבעיר נצנצו לתוך עיני, תוך שפתאום וזה אולי מוזר, אבל חשתי כאילו אני עיוור, לא ראיתי ממש את הדרך, אבל נתתי לעצמי איזו שהיא צביטה, ואז... איייי, נו אם זה כואב אזי סימן שאני ער, ולא עיוור, העברתי לדרייב, ולחצתי בקלות על הדוושה, ידעתי שעכשיו תוך זמן קצר אגיע הביתה, איזה כיף שוב אראה את דנה, שיש שאולי לא מבינים, אבל אני באמת בר מזל, ממש שמח לראותה וכל יום וכל שעה, ואני ממש מתרגש, לראות אותה, כאשר הפעם אני מודה שחשתי קצת צער על שהיא לא היתה איתי באוטו, מעניין מה היתה אומרת על הסיפור של מילכה וגם על זוריק, ואני יודע שהיה לה מה לומר, למרות שתמיד זה מאד קשה לי להוציא ממנה, מה דעתה. כי היא פשוט לא ברברנית כמוני, ומסתבר שאני ברברן גדול מאד, ותמיד אני טענתי שאני הברברן הקטן שיש בכל העולם...
אבל הסיפור הזה של מילכה והביקור והקשר שלה עם זוריק, ניראה לי ממש מוזר, מה גם שלאט לאט אני נזכר, שבאמת בילדותינו, זוריק לא היה משהו מיוחד, אולי ההורים שלו היו משהו, שבאותה תקופה נחשב...לפי מה? אז הנה אני לפתע נזכר, שהיה להם כבר בשנים ההן, עת הייתי נער צעיר ואולי לפחות ככה אני מקווה, גם נחמד, היה להם אוטו יוקרתי, מנכר עיינים, ותמיד הוא היה בין נסיעה לחו"ל ולבין חזרה מחו"ל , כך שזה לא היה לו משהו... כמו לאחד כמוני, משהו מיוחד..., כל שהוא היה, זה בעצם, ילד מסתבר... שעשיר וגם מפונק, והנה מסתבר, שהוא מההכי מוצלחים שהיו אצלינו בכיתה... אבל משום מה, היה לי חשד קטן בלב, שלא הכל כשר, ולא שזה היה לי משהו שמעיק לי בלב, מה גם שבכל מקרה, בחפץ לב תמיד הייתי טיפוס שמפרגן לכולם! אבל קצת היה לי קשה, קשה להיזכר, בעובדה... שהוא היה גם אחד שמיסתבך מידי פעם, עם כל מיני ילדים אחרים, וכאשר אני אומר מסתבך... זה בלשון המעטה.
הרבה מאד פעמים, הוא היה מעורב בקטטות, וזה היה מהשהו שבעיני לא היה משהו שהייתי רוצה להיות, אליו באיזה שהוא אופן מקורב, אבל כן אני זוכר שמידי פעם, כמו שהייתי עוזר לחברים שונים בכיתה, לעשות שיעורים, הייתי עוזר לו גם, כאשר לרוב זה היה ניגמר, בכך שהוא היה מאבד הסבלנות והיה מבקש, אם אפשר לעשות זאת בקצרה... או אפילו, אם יש מצב, שנפגש בערב והוא פשוט יבוא ויעתיק... כמה פשוט וקל... ובכלל, הרי כל מה שחשוב... זה הציון, ולהבין?... הוא טען שהוא יבין.... ומסתבר, שהוא הבין איך לעשות הרבה מאד כסף, ולהשתלט על עסקים של אחרים, תוך שהוא גם בין לבין, מסתבר... שהוא יזם מאד עשיר ומוצלח,
אבל מהמעט שעד כה היא סיפרה, לא יודע למה, אבל משום מה, היה ניראה לי, שהאופי המאפיונרי שלו, שהיה בא לידי ביטוי בהתקוטטויות שלו עת היה נער, הן היו בסיס, ליצירת האימפריה המאפיונרית שלו,
כי בעיני תמיד לסחור בפרוות ולהיות סוחר עורות או נשק, זה בדיוק כמו שהיו אומרים לי, שעומד לפני סוחר נשק, או עבדים, למרות שאפילו בשניה זו, אני מזכיר לעצמי, שאיני מישהו חשוב, ובכלל...
גם אין חשיבות לדעה שלי בכלל,
וכך תוך כדי שאני נוסע לאיטי לביתי, וחושב על דנה, שעוד מעט ניפגשים, באו להן המחשבות בראשי, מבלי שהתבקשו...לבוא... ומצאתי עצמי מפתח לעצמי תאוריות, שהיו יכולות בקלות להיות בסיס לספר בלשי, מרתק, מותחן,
ואז כאשר סוף סוף עצרתי והחנתי את הרכב, ליד ביתי, החלטתי שאני לא ארחיב בדיבור עם דנה, והכל בכלל מתוך תקווה, שהיא עדיין לא ישנה... ואז בסוף אודיע לה, שאני החלטתי להיות.... סופר בלשי,
אחד שהוא לא מי יודע מה...אבל גם לא אחד שהוא סתם...
למרות שהיא וגם אני יודעים, שאצלי החשוב לי, בעיקר, זה תמיד ובכל מקום לומר....
איזה כיף להיות סתם בן אדם....
אז תוך כמה שניות הייתי בתוך ביתי, ואני שומע את הקול של דנה קורא לי,
רני זה אתה?
כן דנה, אני ממש שמח שאת עדיין ערה, אבל אם להודות הייתי בטוח שאולי את כבר ישנה...
אמרתי והצמדתי לה נשיקה חמה, עם חיבוק שהיא כמו כל יום מקבלת ממני, ואולי אפילו זה כבר לא מרגש אותה,
אבל היא תמיד בכל מצב כזה אומרת לי,
אתה יודע מה אומרים על זה?.... שלא יגמר לנו לעולם....
נו איך היה היום בחוג? למרות שאני לא בדיוק יודע לאיזה חוג היום היא הלכה, הרי יש לה כל מיני חוגים שהיא אוהבת ללכת אליהם, ובכלל היא תמיד היתה ולעד תהייה בחורה פעלתנית ופעילה,
אבל היא, כמו תמיד בתשובה קצרה אמרה, היה כיף, ואצלך?
אז כבר שכחתי שאני לא רוצה ממש לדבר.... וספרתי לה על חוויות היום שהיה לי, ואפילו את תורת התפתחות המאפיה, של זוריק,
והיא מבלי ששמתי לב, בתחילה היא החלה לצחקק, בצחוק שאני אוהב אותו עד אין קיץ, ואמרתי לה, נו... אז מה את חושבת? האם את איתי באותו כיוון חשיבה? או שאני קצת הולך רחוק.... רחוק מידי...שאלתי אמרתי, ומיד השתתקתי וחיכיתי לתגובתה,
לא הייתי אומרת שאתה הולך רחוק, היא מיד ענתה,
אבל אודה שכמו הרבה פעמים, שסיפורים שאתה מספר לי, ואני מודה שאני מופתעת כל פעם מחדש... שלא לומר, שאני גם זקוקה לעוד זמן לעכל את הסיפורים, שלך, הפעם.... אני חושבת....
שאתה אולי במחשבה ראשונה הולך רחוק, אבל זה ניראה לי די סביר, או כמו שאומרים.... הכל אפשר!!!
אבל למה לך לפתח בכלל תאוריות? הרי לבטח אם סוף סוף ואחרי הרבה שנים, יצא לך להיפגש עם מילכה, ואני מבינה שהיה לך מעניין מאד איתה, אז חכה וראה,
אולי היא תספר לך, את הסיפור באופן מלא, כך שלא תיצטרך לשער...
או לנחש... כי הכל יהיה הרבה יותר ברור וגלוי, אם היא תספר ואתה תאזין....
למרות שאני מאד מתפלאת שזה בכלל מעניין אותך....
כי אני לא זוכרת שממש מעניין אותך, לשמוע סיפורי רכילאיות, ובטח שלא של העשר או עשרים השנים האחרונות, מה גם, שתמיד יוצא שאני היא זו לא שלא יוצאת הנחמדה... לגבי כל מיני אנשים, שאתה הכרת או מכיר, ובאמת שאיני רוצה להיות זו, שתגרום לך לחשוב אחרת....
חשוב שתחשוב מה שאתה חושב.... ושהדעה שלי במיוחד בגיל הזה שלנו...לא תשנה לך שום דבר,
מבין? היא שאלה,
ואז אני הגבתי כמו באוטומט....
התכוונת לומר קאפיש? או שאני טועה....
וצחקתי מיד, תוך שאני מבין שהפעם היא קצת הושפע מסיפורי המאפיה שלי והתאוריה שלי לגבי זוריק... מה גם שלא הסתרתי דעתי, שאיני מבין הכיצד מילכה לא מעריצה, את הגבר שלה.... אפילו אם הוא לא עושה אותה מלכה, לפי מה שהיא חושבת שגבר צריך לעשות... עבור האשה שלו....
כאילו בכלל כל הגברים בעולם, רק חושבים על איך לעשות את האישה שלהם מלכה,
אבל פה בסיפור של מילכה, באמת איני מבין מה הבעיה שלה, כי ניראה לי על פניו שהגבר שלה פשוט מושלם.
אבל אם הוא לא ממש גבר משולם, אז מי מחזיק אותה להיות איתו? וזה פשוט ממש לי לא מובן.
אבל היות והזמן כבר טס ומאד מאוחר, הרבה אחרי חצות, אז אמרתי לדנה,
טוב, לא אבלבל לך את הראש, יותר להיום, מה שאני אעשה עכשיו זה שאני אלך לישון... ואני מציע זאת גם לך.
ומחר? מחר יום חדש, אבל הסיפור הזה כפי שאת כבר ממיזמן מבינה, רק מחזק אצלי את הדעה, שאני, דבק בתחושה הזו שלי, שהיא ניפלאה, לא רוצה להיות חשוב, ולבטח שלא מאפיונר חשוב, גם לא ממש מישהו ידוע, ואפילו נחשב...
כל מה שאני רוצה זה רק להיות...סתם בן אדם.
ותוך פרק זמן קצר מאד יחסית, נרדמנו, תוך שאני הפעם יודע, שהסיפור הזה הוא סיפור המשך... שאיננו נגמר....
ובפעם הבא אספר, על עוד הפתעה, שמסתבר שהפתעה היא לא תמיד סתם הפתעה, , אבל גם מי שחושב שהוא מורגל להפתעות, מצפה לו למרות ההרגל....
הפתעה....שיכולה לעלות על כל דימיון אנושי, ואין מוח אנושי שיכול שלא להיות מופתע,
במיוחד לא מוח,
של סתם בן אדם....