מה בין סל קניות בחודש תשרי, תשורה ותשר?
הימים ימי סוף חודש אלול. טורי מכוניות נוסעות באיטיות על הכבישים העמוסים משני הכיוונים. גם אנו נוסעים וחוזרים מעוד ביקור קבוע בבית החולים. בני המותש מעוד יום של בדיקות מתישות ומייסרות מתעורר לפתע מהמושב האחורי של המכונית ופורץ ברצף של הקאות. "נמאס לי", הוא ממלמל. "נמאס לי מהחיים האלו, אני רוצה למות! אני לא יכול יותר.. כואב לי..". ואני, שהמילים המעודדות, המנחמות שנמצאות תדיר על לשוני קפאו עליה. מיד גמלה בלבי החלטה, אני אצא לקניות! אנסה לרכוש לבני איכות חיים טובה יותר. אתם מסביב יצאתם לקניונים ולרשתות המזון לערוך קניות לחג. ואילו אני יצאתי לרכוש מוצרים נדירים שכמעט נעלמו מן העולם.. שוטטתי במרכולים הדמיוניים והלא מציאותיים של מסכת חיי. חיפשתי את המאווים והצרכים הנדירים של חיי וחיי רבים כמוני.
למרות החובות התופחים, הבריאות הרעועה של בני, והדאגה השוכנת בלב, והשאלה היא מה יהיה? לא נואשתי והמשכתי לחפש.. תרתי בעיני אחרי המוצר הראשון שחשקתי: "מזל טוב". רציתי לרכוש מזל טוב, אך החנווני ענה לי בפנים חתומות: "אזל! אין! הביקוש היה גדול ועד להודעה חדשה אין יותר מזל". הבטתי למרומים אליך ריבון העולמים ושאלתי- "מה אעשה?".
יש האומרים שבראש השנה באופן בלתי אמצעי אנו נפגשים עמך, השוכן במרומים. כדי לקבוע, ולתכנן מטרות שהעתיד שלנו יהיה אחר ושונה. ובמפגש זה אנו מתבוננים לתוך חיינו. ואכן, רציתי לתכנן שבחייו של בני ושאר החולים המתייסרים והנואשים יקוננו המזל, המזל הטוב, הבריאות, ואיכות חיים טובה יותר.
חמושה באופטימיות יצאתי שוב לקניות. רק תקווה ואופטימיות ליוו אותי במסע הרכישות. ואז החלטתי, אני ארכוש ואקנה בריאות. אני חייבת, מוכרחה לקנות אותה. נפשו של בני ושל החולים מסביב כלואה בגופם הדווי והמתייסר. נפשם רוצה להשתחרר. אולם הבריאות לא נחלצת לעזרתה.
"הבסיס לאושר הוא הבריאות", כך קראתי בספרים שהם ידידי באמת שלי, האמנם?
מסתבר שמי שצועד בדרך המפותלת לבריאות דרכו מייגעת, ארוכה, מייסרת ורצופה סימנים וסימפטומים של חוסר בריאות..
לפתע נצנץ בי רעיון אם אקנה תקווה האם יהיה לי הכל? האם בריאות ואיכות חיים יהיו מנת חלקו של בני? פניתי לחנווני עם בקשתי הצנועה. "אין!", הוא ענה לי, "אזלה הבריאות! אין אפילו במלאי!". מה אעשה? מה יעשה בני וכל החולים? יש להם רצונות ומאווים לשנה החדשה, כיצד יוכלו להגשימם, אם גופם דואב וחולה? כאשר הבריאות אינה שוהה בחייהם?
אתה, השוכן במרומים, והסובבים אותי, יודעים כי לא נואשנו. רדפנו אחר הבריאות בחדרי הניתוח, חדרי האישפוז, המיון והבדיקות. והיא נעלמה כלא היתה. החולים מסביב ובני ביניהם החלו לצחקק בייאוש. אומרים שהצחוק משכך כאבים, אך כיצד הם ישוככו אם כואב להם? והם סובלים?
מסתבר שהסבל, הצער והכאב הם אוניברסליים. אני, בני והחולים האחרים מבקשים נחמה, ועדיין סובלים את סבל הסבלנות המייסרת. הנה שנה חדשה בפתח. האם הכאבים והייסורים "ישנו" ויחזרו ושב אל בני והחולים האחרים, או שיהיה שינוי וחידוש? האם השגרה תחזור על עצמה שוב ושוב? בני, והחולים המתייסרים ואנוכי רצינו בחידוש, בשנה אחרת. הלא לשם כך יצאתי לקניות.. אולי תאות להגיש, להעניק לנו "תשורה"?
תשורה המאופיינת בבריאות איתנה? בהקלה ובתקווה. כספי אזל, אנא ממך אל נדיב הענק לבני ולמביטים אליך כאן למטה את "תשורת הבריאות". זהו "חודש הישועות" האמן לי הם יעניקו לך "תשר" איכותי במיוחד. מי כמוהם ידע להעריך את התשורה הנדירה הזו! אנא ממך פתח ידיך, ככתוב "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון".
אל תרפה את ידיהם. הענק להם מהות ותוכן לחיים. הענק להם את תשורת הבריאות. זהו העיתוי המדהים. הם עדיין ממתינים בחודש התשרי לתשורת, מתנת הבריאות. בתמורה יעניקו לך את תשר האמונה שעדיין לא אבד..
אסתר יעקובי.