גרוש שלא באשמתו

סהדי במרומים שמשך עשרים ושבע שנות נישואי הייתי בעל נאמן ומסור לאשתי רונית לא החסרתי ממנה דבר , ממשרד רואה החשבון שבבעלותי התפרנסתי היטב וחיינו ברמת חיים גבוהה בחגים נסענו לבית מלון לאילת ופעם בשנה טסנו לנופש בחו"ל. יש לנו שתי ילדים גדולים ומוצלחים וחמישה נכדים, כגבר שרמנטי ומרשים קיבלתי משך השנים רמזים עבים מנשים שונות, בעיקר נשואות, לקשר רומנטי ברם את כולן דחיתי על הסף קדושת חיי הנישואין היו נר לרגלי באמת ובתמים חשבתי שאזדקן עם רונית ואחייה איתה עד יומי האחרון. לפני כשנה התקלקל שעון היד יקר הערך שלי לקחתי אותו לשען לתיקון הואיל ומשך השבוע לא יצא לי לסור לשען ולהביא את השעון המתוקן ביקשתי מרונית לעשות זאת כעבור ימים אחדים באתי הביתה מהעבודה האורות בסלון דלקו אולם את אשתי רונית לא ראיתי, צעקתי :"היכן את?" חשבתי שהיא נמצאת בקומה השנייה בווילה שלנו, " אני באמבטיה יוצאת עוד מעט יוצאת" נשמעה צעקה חנוקה מאחורי דלת חדר האמבטיה,מתגברת על קול המים שזרמו בקילוחים עזים במקלחת. "היכן השעון?" צעקתי כדי שתשמע את קולי. "בארנק שלי, הוא מונח על השידה בצד שמאל." השיבה חזרה בצעקה. נכנסתי, נטלתי את ארנקה וחיפשתי את שעוני יקר הערך, תוך כדי חיפוש בארנק נתקלו אצבעותי בשתי קופסאות קונדומים, פתחתי אותן, האחת היתה כמעט ריקה לחלוטין במקום 12 קונדומים היה בה אחד יחיד ולא מיוחד, בשניה הראשונה לא הבנתי מה אני רואה. עד שתפשתי חלפו כחמש דקות , שהיו נצח. בינתיים יצאה אשתי מחדר האמבטיה לבושה בחלוק. "ומה זה?" נפנפתי לנגד עיניה בחפיסת הקודומים הכמעט ריקה. רונית הסמיקה, "סתם סתם" מלמלה. "מה זה ? בלונים לקישוט הדירה למסיבת סילבסטר." צרחתי בזעם ככל שניסתה להסביר לא יצא לה, הקונדום כמו התנפח לבועה ענקית ועטף אותה בוואקום, וקולה נשמע חנוק וצרוד ומגמגם. אז עכשיו אני גרוש שלא באשמתי. פתחתי דף חדש בחיים, כעת אני מבקר במסיבות של פנויים-פנויות. אפילו רוקד עם זאבות, גם את השיער צבעתי לשחור-עורב. וכמובן, מחזיק קבוע חבילת קונדומים בכיס. עכשיו זה מצרך מבוקש שאני מרבה להשתמש בו.