מחול האש.
לחברים היקרים, שיר אותו כתבתי פעם, כעת, אחרי ביקור בספרד, ערכתי אותו מחדש.
מחול האש.
המדורה דולקת
להבותיה מאירות,
מפזזות...
עת תצא כלה צועניה
במחול סוחף...
ציפור נפשה ממריאה...
היא רוקדת, מסתחררת
שירת חייה מתנגנת, מצטלצלת,
בין פעמוני צמידי רגליה היחפות...
שמורות עיניה בלהבה,
עד אשמורת בוקר,
מרחפת בעולמות
לוהבים...
לאה.
אט, אט מאטה צעדיה...
יורדת... שוכבת...
שיבולי פז, כר לראשה...
לב אישה אוהבת
זיקפי גווך אהובה
כי לא נָס לחייך
הָלִיכָתֶך בָת מֶלֶך
תִצְעָדִי.
לעת ערב, אסיראדרתך
להזין יפה...
לקריאת הפוסט
לבד.
העזר כנדי נפטרה. אין עוד מלצפות (נפטרה לפני שבוע)
לקריאת הפוסט
עדיין כאן
הגשמיות אוכלת בכל פה.
יותר מדיי אפור, אךלא
אתןלגשמיות לקלקל לי
את אווירת החג,שהרי
ראשהשנהתשפ'דהיום,
מעבר...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
<p>עיניה יוקדות תשוקה ולהט,</p>
<p> כולה מתמסרת לריקוד המספר אותה.</p>
<p></p>
<p>אהבתי. ראיתי ציור דרך המילים. תודה, נדב.</p>
<p>בביקורי בספרד ברומניה, מחפשת את ההופעות האינטימיות של הצוענים.</p>
<p>תודה</p>
<p>חשתי בתוכי פעימות שאפילו</p>
<p>קשה לי להסביר לאן זה לקח אותי</p>
<p>אף פעם לא אשכח זאת</p>
<p>ואתה במילותיך החזרת אותי לאותו יום.</p>
<p></p>
<p></p>
<p> זו האש יפה שכתבת.</p>