מיקרה מרגש

ביום הראשון שהיגעתי למלון המפואר במריאנסקה-לזנה,מריאנבאד,מפנים אותך לרופא.

אז למחרת אני יושבת בפתח חדר הרופאה,ולידי ממתינה לתורה אשה מבוגרת,אבל לא מדי.מגששים באיזו שפה לדבר,עוברים לצ'כית כי מסתבר שהגברת היא מפראג.

תוך השיחה היא אומרת לי שהיא כבר זקנה.אני,גם מתוך נימוס וגם מתוך כנות ,עונה שאינה כזו.אז היא אומרת לי שהיא כבר בת 87!באמת הופתעתי.מפה לשם שואלת אותי מניין אני יודעת את השפה.אמרתי לה,"אבל עכשיו אני בישראל שנים".

כשהיא שמעה זאת,קמה וחיבקה אותי בחום ודמעות בעיניה.את יודעת מי אני?שאלה.והמשיכה."אני הייתי נשיאת ויצו   בפראג והייתי אינספור פעמים בישראל"ואז היא מוציאה מהחולצה שרשרת עליה תלוי בחעברית"חי"בגאווה..מה נותר לי ,אלא לחייך בחיבה לאשה שכה מתרגשת לפגוש מישהי מישראל"ואת יודעת?"המשיכה"אצלכם עכשיו חג סוכות ואומרים חג שמח"

מאותו היום,בכל בקר ,כשניפגשנו עם החלוקים הלבנים שלנו,במיסדרון הפינוקים,נהגה לחייך חיוך רחב ולומר לי בעברית"בקר טוב"כמוצאת שלל רב.

במיקרה השני,בחדר האוכל היה לכל אחד מקום קבוע.חשבתי שאני הישראלית היחידה במלון,כי רק אותי הביא הנהג מפראג למלון,מהטיסה הזו.הושיבו אותי לשולחן לבד.ממולי היה עוד מקום ישיבה אחד.הגיע איש בשנות החמישים ,הניד ראשו.ניראה קצת רזה וחלשלוש כזה,אך עם חיוך מתחטא.הביאו לו פרוסות לחם מיוחד ועוגות מיוחדות,שונות משל כולם.עם האכל ,רק שנינו,לא נעים,הוא ניראה כזה ביישן,אז אני מגששת באיזו שפה הוא רוצה לדבר.הוא עונה לי"למה לא עברית?"

מסתבר שהוא ראה את המיזוודה שלי כשהיגעתי ועליה כתוב עברית.אז נעשנו חופשיים בשיחה.הוא הסביר לי שהוא חולה צליאק ואסור לו גלוטן,לכן מבעוד מועד הודיע להם  והכל עבורו ללא גלוטן.

מכאן עברנו לדבר על הקונצרט שמתקיים בערב הבא לכנסיה האוונגלית(אווה מריה של שוברט,אני ממש משוגעת על כל האווה מריות המפורסמות ועוד יצירות)עניתי לו שאיני אוהבת לחזור בחושך לבד ולכן אין בכוונתי ללכת.אז הוא אמר שאין לי מה לדאוג,כי  הוא הולך והוא ילווה אותי חזרה.כשחזרנו למעלית של המלון,הוא שואל איזו קומה ללחוץ.אני אומרת לו אז הוא  מסתכל בתימהון,ושואל איזה חדר.מסתבר שהחדר שלו היה ממש על יד החדר שלי.אל תדמיינו משהו מעבר לידידות.אבל שומר פתאים ה'.הוא היה ממש מלאך ששמר עלי ועזר לי.

הוא סיפר לי על חייו ועל עלייתו מטשקנט  ואף אני לא נישארתי חייבת סיפורים.

הסתבר שלמרות גילי וגילו,שנינו היינו די ביישנים.למשל הוא מספר לי באחת הארוחות שגילה מרכז קניות ענקי לא רחוק מהמלון."ראית אותי לבד.היית באה איתי אז הייתי מראה לך "אז  אמרתי לו שהתביישתי,אולי הוא רוצה ללכת לבד?ואז הוא אמר לי שהוא רצה להציע לי,אבל גם הוא חשב עלי אותו הדבר.נישארנו ידידים טובים,

במטוס ישב על ידי זוג צעיר.היא מותק של נערה,מאמי כזאת,והוא ,החבר שלה,מרוסיה ,היא מאוקראינה,רצו לעזור לי בכל דבר ואני להם.התברר שדווקא את דוברי הרוסית הצ'כים ממש שונאים כי היו תחת הכיבוש הרוסי.על גרמניה הנאצית היו כל יום שידורים בערוצי הטלויזיה,על האסונות שהגרמנים גרמו לצ'כים.הם עדיין לא יוצאים מזה נפשית.גם המדריכים למיניהם מקללים את היטלר,אף כי אני הייתי הישראלית היחידה בגיחות לארצות אחרות.

אז רמיאב,אמרתי לך שיש לי עוד.