המשך מקטע קודם שם זמני "המאפייה"

<p class="MsoNormal">חלפו הימים, הגיעה העת ללמודים. משקבלו שניהם את האישורים המיוחלים לשם הלימודים בלונדון, נכנסו להתרגשות רבה, אך זו לא מנעה מהם להמשיך ולעבוד ממש עד הרגע האחרון, לחסוך כסף כמה&nbsp; שניתן, אז התפטרו מעבודתם, כל אחד ממקום עבודתו בתל-אביב, ביומיים האחרונים היו עסוקים מאד בסידורים אחרונים באריזה בפרידה מחברים וכיוצא בזאת.</p>
<p class="MsoNormal"><span lang="HE" dir="RTL">לירדנה היה דוד זקן שהתגורר אומנם בעיירה סמוכה ללונדון, לא בלונדון עצמה, אך היה חשוב לה מאד שיהיה בידם הטלפון והכתובת של הדוד, לעת הצורך. על כל צרה שלא תבוא..<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal"><span lang="HE" dir="RTL">עם הדוד היא יצרה קשר וסיפרה לו על למודי הבנים ועל כך שאולי יוכל מידי פעם להתקשר עימם ולהזמין אותם לביקור בכדי להרגיע את רוחה.&nbsp; משנתקבלה תשובת הדוד שאכן כך יעשה, רווח לה&nbsp; במעט. לא היה פשוט וקל לירדנה לחשוב על התרוקנות הבית משני הבנים גם יחד, אך העתיד הורוד שצפתה להם עודד את רוחה, שלש שנים יעברו ביעף עודדה את עצמה וגם אם הדרך לא קלה היא, הרי שהמטרה כשתושג תפצה על הכל.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal"><span lang="HE" dir="RTL">משנסעו לדרכם סוף סוף,&nbsp; החל השיממון לנגוס בגסות בבית הגדול והריק. הזרות שהיתה מנת חלקם של שוקי וירדנה לא היתה חדשה אמנם אך עם חלוף הימים נפלה ביניהם שתיקה גדולה ובקושי החליפו מילים ספורות במהלך ימים רבים.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal"><span lang="HE" dir="RTL">שוקי אומלל בעיני עצמו נמנע עד כמה שאפשר מלהיפגש פנים אל פנים עם רעיתו, סיפק לעצמו עבודות נוספות משמרות וחצאי משמרות במאפייה עבד קשה מהרגיל ושתיקתו היתה זועפת גם בעבודה, גם ניכרה בפניו בעת שהותו עם ידידיו.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal"><span lang="HE" dir="RTL">התאים הדבר גם לירדנה, מאד התאים. הן מעולם לא היתה שבויה בקסמיו וכעת עם צאת הבנים מהבית,&nbsp; חשה הקלת מה בחובותיה בעיקר חדלה לחלוטין לבשל ולו אף בסופי השבוע. מובן כי שוקי הבחין בשוני המוחלט בהתנהגותה של ירדנה, בהתחלה עוד ניסה רמז פה רמז שם לשים קץ להלך הרוח השלילי שדבק בבית, אך נואש במהירה משחש כי דבריו נופלים על אוזניים ערלות. ערב שישי אחד, התכונן שוקי לבקר את חברו אפרים, ידיד נעורים הוא לו, ולא מזמן השתחרר מאישפוז ממושך לאחר שלקה בליבו. משפתח את ארון הבגדים נוכח לדעת כי אין לו ולו חולצה אחת נקיה מגוהצת. פנה בדברים אל אשתו ושאל מה פשר הדבר, אין לי חולצה נקיה בארון, מה זה צריך להיות? אני יוצא ומה אלבש כעת? העיפה בו ירדנה מבט אלכסוני משועמם..מה אתה מצפה ממני שאמשיך להיות לך כשפחה שאכבס ואגהץ לך? דאג לעצמך בכוחות עצמך ואל תפנה אלי בתלונות!! קמה שתיקה בבית, לזאת לא ציפה שוקי, למילים עוינות כאלו, לא די שאינך מבשלת גם אינך דואגת לנקיון הבית ולא לכביסתי? החל מרים קולו מבלי משים.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal"><span lang="HE" dir="RTL">וירדנה לא נשארה חייבת התרוממה ממקומה בכורסא, משם צפתה בתכנית הטלויזיה האהובה עליה, התקדמה אל שוקי בצעד איטי, נחשי משהו, ופנתה אליו בארסיות ובהתרסה: מה קרה, לאדוני אין תנאים טובים בביתו? שילך אחר כבוד לבית אמו וימצא אצלה ניחומים ודאגה. אמו של שוקי התאלמנה זה לא מכבר, מבוגרת ולא בריאה, על כן ניסה למנוע בכל כוחו שתדע את המצב בביתו, ניסה למנוע ממנה דאגה נוספת. מששמע את דברי ירדנה, את נימת הזלזול באימו האהובה, לא הצליח להתאפק ולראשונה בחייהם המשותפים, הונפה ידו וסטר לה! מעוצמת הכאב, מעוצמת העלבון והתדהמה, הוטחה ירדנה לרצפה אוחזת בלחיה שהאדימה מחמת החבטה.<o:p></o:p></span></p>
<p class="MsoNormal"><span lang="HE" dir="RTL">שוקי שנבהל ממעשיו, מעודו לא היה אלים, ניסה לעזור לה לקום ממקומה ברצפה אך זו רק צרחה עליו&nbsp; מנווול! הסתלק לך ממני ואל תשוב! שוקי עוד מילמל בינו לבין עצמו...סליחה...ויצא את הבית בטריקת דלת רמה.<o:p></o:p></span></p>
<p></p>
<p class="MsoNormal"><span l