המורה אבנר.
אבנר, מורה לתנ"ך. השיעור אצלו, לא היה עוד שיעור תנ"ך שהמורה צריך להעביר בכיתה, לסיימו וללכת.
למרות גילנו הצעיר (11- 12 והלאה) אצל המורה אבנר הרגשנו עצמנו, בוגרים, שותפים למאורעות הגדולים שהתרחשו בתקופת התנ"ך, ספר הספרים המתעד את ההסטוריה של עמנו.
לומדים על לבטיו, של שאול המלך, טרם צאתו למלחמה בפלישתים.
נפעמים מאומץ ליבו של דוד, מול גלית, ותבונתו לאחד את שני המחנות, החצויים, יהודה וישראל', לעם אחד.
לומדים על חטאו של דוד כלפי אוריה החיטי, כשלקח את אשתו בת שבע, ושלח את אוריה אל מותו, ועונשו של דוד...
המורה אבנר, התמקד יותר באקטואליה של האירועים בימים ההם, ופחות במיסטיקה.
הוא לימד אותנו התלמידים, לשים על כף המאזניים, מעשיהם, הצלחותיהם וכשלונותיהם של מנהיגי העם בתקופת התנ"ך.
לומדים על השפעתו של שמואל הנביא להכריע בעניינים מדיניים.
ואישיותו הכריזמטית של יואב בן צרויה, איש צבא (ספר שמואל). שר צבא במחנה דוד המלך, שהוביל את צבאו לכיבושים ולהצלחות גדולות.
המורה אבנר, ערך רב שיח בכיתה, לדון במפגש הדמים, בין חייליו של אבנר בן נר, שר הצבא מחנה שאול, לבין חייליו של יואב בן צרויה, בו נאמר: "ישחקו הנערים לפנינו", ומותו של עשאל, אחיו הצעיר של אבנר, באותו מפגש... התווכחנו, על היריבות חסרת הפשרות, בין שני המחנות.
וברבות הימים, את חתרנותו של יואב בן צרויה, (צרויה אחותו של דוד), להמליך את אבשלום, בן נעמה, (אחת מנשותיו של דוד המלך). זאת אחרי שדוד זקן וכוחו נחלש, ובפועל ניהול ענייני הממלכה עברו לידיהן של בת שבע ונתן הנביא המקורב לחצר המלכות.
המורה ניתב את הדיון ועודד את התלמידים לבטא דעתם, לגבי עצת אחיתופל, שיעץ לאבשלום לרדוף אחרי דוד ואנשיו בזמן מנוסתו מירושליים, כדי לבסס את שלטונו, ואבשלום דווקא, בחר ללכת אחרי עצתו של חושי שטען את ההפך מעצת אחיתופל, שלא כדאי לרדוף את דוד שהוא כ"דוב שכול" ועלול לגבור על צבא אבשלום בקרב.
אבנר המורה ריתק אותנו התלמידים, באופן שהוא ניתח את המהלכים והכוונות של רועי העם.
ולא הרגשנו בצלצול הפעמון שבישר סיומו של השיעור.
בהפסקה, פיטם המורה אבנר, מקטרתו בטבק והתרווח על כיסאו, אך כמה מהתלמידים (ואנוכי בתוכם), לא יצאו להפסקה 'להתאוור', ונשארו בכיתה, להמשיך לדון וללבן סוגיות, כאילו לא שמענו את צילצול הפעון שבישר על סיום השיעור. נשארנו בכיתה כדי לקבל תשובות לשאלות בנושא הנילמד, כמו קיום הבטחתו של שלמה לאביו המלך, שציווה עליו למצות את הדין עם יואב בן צרויה, ככתוב:
/וגם אתה ידעת את אשר- עשה לי יואב בן-צרויה, אשר עשה לשני-שרי צבאות ישראל לאבנר בן-נר ולעמשא בן-יתר ויהרגם, וישם דמי-מלחמה, בשלם; ויתן דמי מלחמה, בחגרתו אשר במתניו, ובנעלו, אשר ברגליו. ועשית, כחכמתך; ולא-תוריד שיבתו בשלם, שאולה/.
המורה אבנר, איש מעולה וצנוע, שזכות גדולה נפלה בחלקי להיות אחד מתלמידיו. (חיוך) נדב.
יעקב גרשון 1
נדב .
טובה פריש
נדב .
אריקו
נדב .