רוכב.

וואו....וואו...כמה רגשות מוצפנים בשיר של כמה שורות!!!!!

חייבת לקרוא ולהתעמק ואיןןן לי זמן כרגע,

אחזור לשיר , נדב, אחה"צ

משחר ילדותי אהבתי סוסים ...בסירטי קאובויים.  אז התאור של הסוס הדוהר  החזיר אותי לאחור כמה עשרות שנים וכבר ציפיתי לראות את האקדח היורה על האינדיאני  עפ הקשת והחץ שהיה מכוון אל .....ואז ראיתי בשיר שהסוס הוא כבר נמר וחשבתי לעצמי. האם האינדיאני התכוון לירוא בסוס או בנמר.  אבל הנופים מעבר לאופק שהפכו לרחובות אדומים  הסיטו את הדמיון מהאינדיאני עם הקשת והחץ.  יופי של שיר .הוא טוב מהסיפור עם האינדיאני.

נכון. רחל היקרה. 

השיר נושא בחובו, רגשות, תקוות ופחדים, השוכנים בלב אדם, בעקבות תהפוכות הזמן, משיק לזמננו אנו.



תודה לתגובתך המאירה רחל. (פרח) נדב. 

שיר על הזיות מציאות טרופה.

מתאים לכאן ועכשיו במחוזותינו...לצערי!

רגע, "שמים בוהקים אור סנורין"...

וברגע הבא מתהפכת הקערה על פיה,

סוס לבן הופך לטיגריס נוהם,

רחובות אדומים, שמיים שחורים...

והלב מדמם איתם.

בלה ידידתי היקרה. 

הטבת לבטא רחשי לב.

כגלי הים השוטפים, בין תקוה לאכזבה.

אנו הם הגלים הנעים עם תמורות הזמן החולף.

חוששים ומקווים לא להלך על פי תהום.

תודה גדולה לתגובתך הטובה. (פרח) נדב.

 

"על סוס לבן דוהר"...

משחקים ב"קובואים ואינדיאנים".

אכן יעקב, נזכרים בילדותנו הרחוקה התמימה.

השנים חולפות, איתן גם התמימות גזה.

מתבגרים ומתפקחים, ולא הכל ורוד.

אך ממשיכים. צועדים הלאה, בתקוה לימים טובים, להגיע לחוף מבטחים..

תודה יעקב ידידי. תגובתך המזכירה נשכחות.  

נ.ב.

תגובתי זו, כותב אותה שנית, מאחר שתגובתי הראשונה לך לא נקלטה. תודה יעקב בחורי.

סוף שבוע מבורך לך ובני ביתך היקרים. (חיוך) נדב.



 

אריקו ידידי,

תודה גדולה על תגובתך לשירי, "רוכב", אותה אני מעריך. 



שבת שלום.

בריאות ואריכות ימים בטוב, לך ובני ביתך היקרים. נדב.