סיפורים בזיכרון יעקב עם דניאל המספר

בקהילת מפגשים חברתיים חייה כתבה והיו גם תגובות רבות על המפגש בביתם של יעל ודניאל כהן בביתם בזיכרון יעקב. אני מקווה שאבוא למפגש הבא אצל עזה בחדרה, יש לנו חודש כדי להתארגן אליו. ביתם עז צבעים עם ספות, כורסאות, אהילים, תמונות ואביזרים צבעוניים ומעוררי השראה שאותם אוספת ומטפחת יעל.
אני בטוחה שרבים מכירים את הסיפור על הרגשות: מספרים שבמקום כלשהו על פני האדמה התאספו כל הרגשות והתכונות האישיות של בני האדם. לא כל כך היה להם מה לעשות, והם היו מאד משועממים. נו... ומה עושים? הציע מישהו: "בואו נשחק במחבואים" ...
את הסיפור סיפר דניאל בשפתו העשירה, וההנאה היתה רבה. ישבנו כעשרים גברים ונשים שחלקם לא מכירים אחד את השני והקשבנו איך - אהבה, שיגעון, סקרנות, התלהבות, שמחה, אדישות, גאווה, עצלנות, נדיבות, הצלחה, צניעות, תשוקה, קנאה (אולי שכחתי איזה רגש) עשו יד אחת כדי להגיע בסופו של דבר לעיקר: שהאהבה היא עיוורת והשגעון מלווה אותה... (אפשר לראות את הסיפור בגוגל, לכתוב "רגשות")
לפני שסיפר סיפורים הוא דיבר על העיסוק שלו במשך עשרות שנים שקשור להיסטוריה של עמנו. שלא כמו שכתוב במגילת העצמאות שהעם הוגלה מארצו וממולדתו והוא שב אליה... עם ישראל אף פעם לא עזב את הארץ, ותמיד היו כאן יהודים, שנלחמו, ואף הקריבו עצמם למענה, זכרו את חג החנוכה המתקרב ובא...
וכעת - כמה צילומים.
<p>כן, למדנו שיהודים חיו תמיד בארץ, והיו רבים ומשפיעים, משנתן להם את האומץ לקום ולהתמרד נגד האימפריה ההלניסטית, ולזכות באמנציפציה.</p>
<p>אין ספק, דניאל הרצה לנו מתוך הידע האישי שלו. הוא היה מחנך, ונשאר מרצה מעניין ומספר נפלא.</p>
<p></p>
<p>באמת, יופי של מפגש. כן ירבו כאלה.</p>
<p>אני מקווה להגיע למפגש הבא</p>
<p></p>
<p>מלינה העלית סוגיה מאד חשובה. למען האמת טיפת אבק לא נדבקה לאף פריט, מה שאומר שבעלי הבית מעניקים תשומת לב מירבית לא רק למראה אלא דואגים לניגוב אבק קבוע.</p>