פרק שלישי ב"גם האשכנזים"
אולי תצחקו לי,אבל לא סיפרתי לכם מה באמת הפריע לי.כשכל האנשים מהמחנה הגיעו ל"חדר האכל",חיכו בתור עם המסטינגים,היו שנידחפו.על הבמה עמד איש עם זקן.שזה היה מפחיד כשלעצמו.אף פעם לא ראיתי איש עם זקן.אבל הוא צעק על האנשים וזה כבר הפחיד מאד.
הייתי ילדה מוגנת בבית.אף אחד לא הרים עלי את קולו.אדם עם זקן ועוד צועק-זה היה כבר מפחיד.אז כמה שמחתי שאחרי ימים אחדים הגיע זוג ועמד לפני האהל שלנו.מסתבר שהיו אלה דוד יוסף מחיבת ציון ואשתו הלן.הם אספו אותנו לביתם.כדי שתבינו איזה נדיבים היו,אומר לכם שהם כבר גרו בשותפות בבית אחד בכפר עם עוד זוג עם מטבח משותף.ועכשיו נוספו לשתי המשפחות עוד משפחה מוזרה של ארבע נפשות.
אחרי כמה ימים הגיע דוד דויד,גם הוא אחיה של אמא,לקחת אותנו לבית שלהם בכפר -יונה.בית על גבעה ועליה עצי פרי שנטעו הדודים.אצלם למדתי מה זו חביתה וזיתים.מאכלים כאלה לא היו בברטיסלבה.ביצים אכלו רכות.חביתה היתה חידוש מרענן.והתפלאתי שכשחם,דווקא צריך לסגור את התריסים.כל אותו הזמן אבא חיפש עבודה ובסוף מצא בבית חולים אחד שלא שילם לו כדי לבחון את תעודותיו.אז לא ידעתי שאבא אומר שהוא שבע כשבא הביתה,כדי שלנו יהיה די מזון.לבסוף,יום אחד עלינו על משאית שלקחה אותנו למגדיאל,צריף חדש,דו משפחתי,בלי מים,בלי שרותים ובלי חשמל.שמחנו שאנחנו אצל עצמנו סוף סוף.
על זה בפעם אחרת.
נ.ב הדודים האלה היו האחים האמיתיים של אמי הביולוגית שניספתה בשואה.כי"אמא"היתה אחותה של אמי הביולוגית,18 שנים צעירה מאבי .היא הכירהאותו על ידי שרצתה לראות את הבת של אחותה(אותי) שלא חזרה.אני זוכרת את היום שהיא נישאה לאבא.אבל זה לא קשור עכשיו לעליה ארצה.
<p> עם עוד משפחה מקסימה.</p>
<p> שפר גורלכם הגעתם לבית שלכם ועברתם.</p>
<p> והנא בלי חשמל,בלי מים ובכל זאת שמחתם במעט</p>
<p> שהיה שלכם ,אתם נפלאים הייתם גדולים מכדי שאוכל לתאר.</p>
<p> לא חסר מאומה מבחינה חומרית ובאת אל הנחלה והמנוחה , שאי ברכה.</p>