ביציאה , אל סף הדלת

הפעם,לפני צאתך,

 לא המעיל השחור,

 זו חולצה ענקית, 

משובצת מעל הטי, 

בשחור מרופדת.

אתה לי פותח בה שערים

לפני שתלך,

כמו שפותחים דלת.

 אותי עוטף

 בין הפרת והחידקל. 

ריח רימונים ,עם לבנדר,

ואני בתוך החולצה  שמורה, 

בין כסתות גדולות של סבתא

לבנות עם  תחרה-

וחם לי -וטוב לי

 ויונה לבנה על כתפי

הומ?ה,

כי אתה נושם מעלי  

זרועותיך סביבי, 

חומ?ה.

"אצלי את מוגנת 

 אל תהרהרי אחרת" 

ואני אז יודעת, 

ששום דבר אחר לא חשוב 

כי בקרוב,קרוב ,

אלי תשוב.