רק על המנוח לספר ידעתי

כחסידה אדוקה של הומור שחור, אני סבורה - כי רצוי לשמור על שפיות רציונלית , גם ברגעים של דיכאון , אובדן או חרדה . מאחר ואין בידינו לשנות דבר, נכון כי ננהג כך חלפו שנתיים, מאז עלה השמיימה רחמים גיסי היקר חשתי צורך ללקט ביטויים מוכרים, ולסרסם לצורך העניין . באחד מימי השבעה, הרהבתי עוז, לשתף את האלמנה העליזה שאך עתה נקטף אהוב ליבה לו ידע על כך המנוח, היה בוודאי חסר מנוח הצדיק נחרד "יצאת מדעתך אישתי" ! "צחוק עדיף על עצב ובכי" שיננתי לאחר שהצעתי מרכולתי לאבלים הקשובים מחה הצדיק דמעות - היו אלה דמעות של צחוק, מחזה נדיר יש להזכיר שימו אזנכם כאפרכסת, כך ולא אחרת מוגש על מגש כסף . "אמור לי מיהו המנוח ואומר לך מי אתה" "לא המנוח למד" "אשת מנוח מי ימצא" "המציל מנוח אחד, כמו הציל עולם ומלואו" "אין המנוח מעיד על עיסתו" "הגיע זמן לנוח" "כל מנוח ביג'י יומו" "ואהבת את המנוח כמוך" "אדם למנוחה יולד" "על החלון ישבתי ומכתב למנוח כתבתי" "באה המנוחה ליגע ומרגוע למנוח" "מצא מנוח מצא טוב" "הגיע אל המנוחה ואל הנחלה" "אשרי המנוח אשר לא הלך בעצת רשעים" "יהללך מנוח ולא פיך" "אם אין מנוח אין תורה" "כמה נוח ללא מנוח" "כבודו במקומו מונח" "מנוחה במחשבה תחילה" "הפזיזות מן המנוח" "נ....נח....נח מנוח"
אהבתי, שאי ברכה ותעשי חיים.