בוקר של זהב

חיים , ארגנטינאי כריזמטי בגיל השלישי . מחלק בכניסה למוסד עיתונים, מעולם לא קימץ בחיוכים. אנו מתלוצצים כשני ליצים , מבלי לדעת מידי פרטים. משך שנה ומחציתה, ירדתי ועליתי לא מעט מדרגות לקרוא ידיעות, מבלי לצפות לבאות . לפני ימים שאל בהפתעה גמורה - "מה שמך סניורה" ! חיים שלף מהתיק רקיק - "אישתי אפתה" התגאה. עוגיה שומשומית מלוחה, להללה ולשבחה ! חיים הציע לי אזניה אחת מהנגן שלו, בעוד השנייה לאזנו צמודה . יחד ריקדנו עם מוסיקה דרום אמריקאית, בתנועות תואמות. "לא אכפת לי מה אחרים חושבים, בואי נעשה חיים" אמר חיים מסתבר , כי העיתון כבר לא בראש מעייניי. מהיום והלאה ארד לשער הכניסה באופן מיוחד, במטרה לפגוש את חיים . מדובר בתפנית חדה האמורה להדליק נורה אדומה לצדיק. אלא אם כן יתמוך, ואת חיים יצדיק . להערכתי, בעלי נמצא בסבך משולש רומנטי סוחף . בוקר נפלא לחיוכים, ודרישת שלום מאיברהים !