בני ברמן אגדת חייו א'

בני ברמן:אגדת חייו א' את בני ברמן ראיתי לראשונה על בימת בית קולנוע באחת הערים הסמוכות לת"א,בליל שישי - עם שחרורו מהצבא.באפלולית הבמה,כשרק אור זעיר בוקע מהפינה,יכולת לראות רשת דייגים גדולה ופרושה - ויורדת מהתקרה באלכסון כשבמרכז,יושבת דמות חובקת גיטרה.זה היה בסוף '59 .שיריו הראשונים, שהועלו לשידור ברדיו,לא בדיוק כבשו בסערה את ציבור המאזינים - אולם כבר אז קלטו חדי-האוזן,שהזמר-יוצר מביא איתו משהו שלא היה שם קודם:שירי מלחים וים,מושרים בקול שנשמע כמו שפשוף של פיסת עץ עם "שמארגעל-פפיר".המומחים ודאי יסכימו איתי,שזה לא היה רק זה:"איש איש וטעמו עימו",אומר הפסוק.חרף זאת,המכנה המשותף שעליו לא היו חלוקות הדעות,היה:פשטות מילותיו ולחניו,לצד תעוזתו של האמן,לצאת עם קול צרוד ומחוספס - שלא היה עדיין מהמקובלות בסוף ה -50. בני פרץ בדרכו שלו לתודעה עם לחנים ? הייתי אומר,די "תמימים". אולי,כי כולנו היינו שם כאלה באותם ימים ויתכן גם, שזה היה יתרונם הבולט - לטעמי לפחות - אך בהחלט רכים וקליטים. שיריו בד"כ,הסתכמו ב ? 3 עד 6 אקורדים "גג" וזה בדיוק מה שאיפשר להפנים ולחבב את פזמוניו בקלי-קלות.אהבנו את שיריו,שנכתבו בידי משוררי התקופה והותאמו במיוחד לדרישותיו של האמן וזאת,על מנת לשמר את האותנטיות,את הסגנון הייחודי כשבא-בעת,הוא מביא בחלק גדול משיריו,גם את סיפור חייו: ים;מלחים;מסעות;נערה בכל נמל - ואחרים. בני ברמן נולד ב- 1938.מהמעט שידוע לי על ילדותו,הייתי מהמר כמעט על בטוח,שהוא היה נתנייתי.בנעוריו,התחנך בבית הספר הימי "מכמורת", מקום בו נולד הקשר שלו לשירי-ים.את הקריירה האומנותית החל בצה"ל,כחבר במספר להקות צבאיות ולקראת סוף השירות ? גם כנגן אקורדיון ב"להקת פיקוד צפון".בני הלחין את כל שיריו ולרוב אף כתב את מילותיהם,כשהוא מלווה את עצמו בגיטרה.על ציר הזמן,הפליג למסעות בים עם היכטה שלו,כשהשילוב של כל הדברים שהוא עושה באהבה כה רבה,רק מלבים את דחפיו הבלתי-נשלטים כמעט,להעלותם ולהנציחם בשיריו. בשובו ארצה,ב ?1988 ממסעותיו ומביקוריו הרבים, בארצות אקזוטיות הפרושות על פני תבל,המשיך בני ברמן להופיע ב"מועדוני זמר",לצד הקלטות חדשות ומחודשות.אך את ימיו הראשונים,את ביכורי הצלחתו,זו שהעטירה עליו טונות של חום ואהבת-מעריצים;הופעות ברדיו;הלחנה וכתיבה נון-סטופ לצד הקלטות אין ספור ? את כל אלו,התקשה האמן לשחזר אל מציאות סוף שנות ה ? 80 ,אל ארץ-ישראל שלו שהשתנתה,בגרה ואולי גם - שכחה. חרף כל זאת,בני לא ירד מתודעת מעריציו,ששמרו לו אמונים ובאו להופעותיו והם - שרו איתו,שמחו איתו וגם...דמעו איתו,לכשראו את עיניו הלחות נעוצות בהם כלא מאמין;כמהופנט;כולו פליאה והשתאות."אני רואה,ששום דבר לא השתנה בתל-אביב.הכיצד זה,שאחרי כל כך הרבה שנים,אתם עדיין שרים את שירי,כמו שמעולם לא נטשתי אתכם - אפילו לשנייה אחת ?!" (כך צותת ברמן, באחת מהופעותיו האחרונות במדיה האלקטרונית).במקביל,עסק גם בצילום עיתונאי וכאשר חלה - לא הסתיר זאת מאיש. בני ברמן,אגדה בחייו,מושך עימו גם בלכתו,שובל של קצף לבן שזור במילים ובתווים,בשירים ובמנגינות,שאולים מ"הנוף שבים"(אחד משיריו),אשר כל כך אהב והים - השיב לו אהבה. נפטר ב -8 באפריל 2002.