"חג שמח"

מאת ד"ר רבקה נרדי, 12/4/11 http://www.dialog-nardi.co.il/ בעודי מכנסת את מחשבותיי לקראת כתיבת רשימה זו נזכרתי בשורות שכתבתי בספרי "את לא נראית בכלל" (הדים, 2011) ואיתן בחרתי לפתוח: ?עם התקרב החג מחשבותיי נודדות לחנה. אני דואגת. חנה העדינה חשוכת הילדים, איזה ביטוי אומלל ? "חשוכת ילדים", כלומר שהיא חסרה את הדבר הבסיסי ביותר למהותה. היא לא אמא! ואיך תחגוג אישה שהיא לא "אימא" את חגי ישראל, ועוד חנה "שלי" שמשפחתה אינה "משפחה חמה". איזה אסון נורא לאישה. אני חושבת על אסונה של חנה בצער וגם בכעס מהול באירוניה. כבר חודשים שלא דיברנו. ליל הסדר בפתח. כמו כל שנה החג הזה מעיר שדים מתרדמתם. השדים של המשפחה. בעיקר המשפחה "המבוגרת", זו שילדיה כבר גדולים ולהם משפחות משל עצמם. האם יחגגו איתנו, ההורים המזדקנים, את החג? האם ייאותו לבוא? האם יתחמקו ויעדיפו את המשפחה "שלו" או "שלה"? האם שוב נחגוג בעליבות ואולי אף בבדידות שיש בה אזכור אכזרי למצבנו הקיומי? אימה של ממש. לאורית שלושה ילדים בוגרים, אם שהיא מתעבת ובן זוג שהיא חיה בנפרד ממנו אך תלויה בו כלכלית. החג הזה מטיל עליה אימה. ואורית, יש לומר מיד, היא אישה אמיצה, מלאת חיים, למרות תלאות החיים האיומות שהיא עוברת בשנים האחרונות. כמו לוליינית בקרקס היא מנתרת מילד לילד כדי לשאול ? מה ירצו והאם ירצו לבלות איתה את החג. תשובותיהם מתחמקות. הרי "יש גם אבא", ו"יש סבתא" ו"עוד לא ברור" ו"נראה". אז אצל מי אתם בחג? וכמה סועדים ספרתם שיקשטו את שולחן החג? האם כל הילדים יגיעו כמו בשנה שעברה? לא יכולתי שלא לחשוב על חנה. שנה אחר שנה עולה על כס המשפט המשפחתי-חברתי ויודעת מראש את גזר דינה ? "אשמה". שהרי לא הביאה ילדים לעולם; חנה, שיחסיה עם אמה מעורערים, שיחסיה עם משפחתה מרוחקים, שיחסיה עם בן זוגה שבירים. להמשך : http://www.dialog-nardi.co.il/Articles/Item.asp?Articles_ID=124&Articles_TypeID=15&MMID=0&DocID=0