סיפורו של בן החזרה מהגלות פרק 7
1919 הבריטים כובשים את ארץ ישראל ומכריזים על משטר צבאי הגולים מחכים לאישור חזרתם ליפו. 1920 בן , אמו ואחיותיו חוזרים ליפו ברכבת יחד עם יתר הגולים. הדליג'נס מביא אותם עד פתח הבית והמראה שניגלה לעיניהם היה מחריד. כל רכושם נשדד וודלתות נעקרו. במשך שעות ישבו למרק את הבית על מנת שיוכלו לחזור ולגור בו. העבודה הקשה התישה אותם והם נרדמו על המיטות לאחר שפרסו סדינים. לאחר ההשכמה וארוחת הבוקר החליטה וידה לבקר את אמה. יחד עם בנותיה ובנה צעדו לכוון נמל יפו. הדלת הייתה נעולה. היא נקשה קלות ולא היה מענה. לאחר מכן הקישה בחוזקה אולם גם אז לא הייתה תגובה. וידה ניגשה אל הדירה הסמוכה ונקשה. הדלת נפתחה ונערה צעירה עמדה בפתח תוהה מה רוצים ממנה היהודים האלו. וידה הסבירה לה כי באה לבקר את אמה חנולה שגרה בדירה הסמוכה. חיוורון כיסה את פניה של הנערה. היא לא ידעה כיצד להנחית עליה את הידיעה כי אמה מתה לפני ארבע שנים. היא סיפרה כי חאנולה נפטרה ממות טבעי ונקברה בבית הקברות היהודי העתיק בעג'מי יפו. והוסיפה כי השתתפה בהלוויה יחד עם אזרחים רבים שזכרו לה את הטיפול הרפואי שהעניקה לכל מי שפנה אליה.. הנערה הובילה אותם לבית הקברות וציינה את מקום הקבר. בן, עתה נער בן 14, עמד נוכח הקבר וקרא קדיש. העובדה שלא היה מנין לא הפריעה לו והיה משוכנע שגם כך תתקבל תפילתו למעלה. לאחר מכן צעד לעבר קבר אביו וחזר על תפילת הקדיש. לאחר שהתיחדו עם זכר יקיריהם צעדו חזרה לביתם.. הבית ההרוס השרה עליהם אוירת נכאים. וידה ישבה על מיטתה דומעת וידיה מכסות את פניה. שתי בנותיה ישבו צמודות אליה מצפות לחיזוק מממנה. בן עמד זקוף , הרים ראשו והודיע. עכשיו אני ראש המשפחה ואדאג שלא יחסר לכן דבר. וידה החליטה ללא התיעצות עם רב כי לא ישבו שבעה, סיפורו של בן כיצד יצא לחפש עבודה במחנות הצבא הבריטי בלוד הובא בבלוג מיום 12.6.2011 המשך סיפורו של בן בפרק הבא