הילד שניצל תודות לזירמי הירקון ולזה ששנא את הים.
כולם ידעו כי שנאתי את הים החודשים הרבים בהם ביליתי בתוך המים ביחידת הנחיתה גרמו לי לשנוא את הים .שנאתי את מגע הגוף במים המזוהמים .קשה היה לי להצביע על הגורמים לדחיה הזו יתכן והייתה זו הטביעה בהתהפכות הסירה או אולי היו אלו הפקודות להיכנס לים הקר והסוער בשעות הבוקר המוקדמות הגעתי עם כלב הזאב קשור לשרשרת שגרר אותי כל הדרך לים ,באתי בתפקיד של שומר הטף שומר שתי בנותי שגררו אותי עימן.. את עיני משכה התקהלות של הרוחצים שהצביעו לעבר נקודה מסויימת בים ההתרגשות אחזה בציבור כולם התרוצצו הלוך ושוב . שלחתי מבטי אל הנקודה שהצביעו עליה ראיתי שם ילד קטן בערך בגיל 6-7 שנים הילד נסחף במהירות ללב ים בעזרת זרמי הירקון שנשפכו אל הים. אף אחד מהרוחצים לא ניסה להיכנס להציל את הילד.. עשיתי הערכת מצב לפיה הזרמים יסחפו את הילד לכיוון הנמל רצתי לאורך החוף לעבר נקודה משוערת שאליה יגיע הילד זינקתי למים ובשחיה מהירה הגעתי אליו אחזתי בו בידי ורק אז התבהר לי גילו הצעיר .זרם הירקון שסחף אותו גרם לו גם לצוף על פני המים וכך לא טבע. משקלו של הילד היה קל ולכן לא התקשתי לאחוז בו ביד אחת וולשחות אל החוף מעולם לא קיבלתי נשיקות כה רבות מאימה צעירה שרצתה להביע את הכרת תודתה .ח.ח.ח..בשביל הכרת תודה כזו הייתי מוכן להציל עוד ילד.או אפילו שניים.
אני מבקש אל תגלה לו את הסוד אם אתה שותה
גם סודה.באמת סיפור מופלא על הצלה של ילד
בנהר הירקון על ידי מי שאינו אוהב את הים
והוא שוחה יותר טוב מדג במים.הצחקת אותנו בכל
זאת בספורך.המשך יצירה וכתיבה פורה.
אכן אני שונא את הים ואוהב לראות אותו מרחוק
למי שחווה ארועים קשים בים יודע עד כמה הים אכזר.
רבים בחיל ניספו בים ורבים גם לא אותרו עד היום.
הצוללת דקר שאבדה על צוותה ואנית חיל הים המשחתת אילת שנפגעה על ידי המצרים וטבעה. חלק מההרוגים לא אותרו עד היום.
באותה תקופה שרתתי במילואים על אניות חיל הים ויכולתי להיות בין הצוות שניספה.
זו סיבה מספקת לשנוא את הים
ראיתי סערות באוקינוסים (השקט וההודי)וגלי ענק בגובה 5 קומות. לא נעים להיות על אניה בסערה כשבני מעיך מתהפכים.
אולם בשני המקרים שציינתי בפוסטים כשהיה צריך להציל בני אדם ידעתי שרק אני עם הכושר הגופני שהיה לי יכול להציל אותם. זו סיבה מספקת לקפוץ למים גם אם הם סוערים.
יעקב גרשון