הנער הביישן שהפך לדמות הירואית יהי זיכרו ברוך
בימים הנוראים נהוג לפקוד את קברי ידידינו ומכרינו. אתמול נפל לידי ספרו של דן מרגלית יחידת קומנדו 101 . בין יתר הדמויות ההירואיות הוזכר שמו של הלוחם יעקב ג'יבלי. את יעקב ג'יבלי הכרתי בילדות. נער חביב וביישן שגדל בפנימיה לנערים חסרי בית . הפנימיה שכנה בצפון ת"א של תחילת המאה ה-20 לא רחוק מבית המטבחיים. יצא לנו לשחק יחד בשכונה והאזור אכן היה שכונה של בתיה הראשונים של צפון ת"א. הילד גדל ויצא לחיים עצמאיים. רק לאחר שנים נודע לנו על מעלליו של נ'יבלי.הסיפור שבזכותו התפרסם מתייחס לשרותו ביחידת הקומנדו 101 . באחת הפעולות יצאה חוליה בהשתתפותו של מאיר הר ציון לסיור בתוך השטח הירדני. . היחידה נתקלה ביחידה של הלגיון הירדני ובחילופי היריות נ'יבלי נפגע ולא יכול היה להתפנות. הוא נשאר בשטח מצוייד במקלע ורימונים וחיפה על חבריו הנסוגים.. הוא הוכנע רק לאחר שהתחמושת אזלה ונילקח בשבי.. חבריו ליחידה נאלצו לחדור לגדה ולשבות שני קצינים ירדנים על מנת לערוך חילופי שבויים. יעקב גיבלי נפטר לפני מספר חודשים יהי זיכרו ברוך נער שיצא ממשפחה הרוסה ללא בית וגדל בפנימיה הפך לסמל של גבורה. איני יודע אם השאיר אחריו משפחה ולכן מצאתי לנכון להזכיר את הדמות ההירואית שגדל בסביבה מנוכרת והצטרף לאחת היחידות המופלאות שפעלו באותם ימים. דמותו תישאר חקוקה בדברי הימים של מדינת ישראל.
של מדינת ישראל.
על שכאלה נכתב שיר הרעות.
הלוואיי ולא יהיה צורך יותר.
מצווה עשית בזאת.
אזכרת נשמות.
מיוחדת.