גם היום הזיכרון מעלה בי רטט
עמדתי שם מול ארון הקודש ילד קטן עם חלומות גדולים ממתין בקוצר רוח לפתיחת ההיכל ולהוצאת ספרי התורה העטויים בכסות משי ציפיתי שהחזן שהוציא את ספר התורה ימלא את משאלתי וחלומי , חלום שטבוע בי מאז ילדותי לשאת אחד מספרי התורה כשכולם שרים ושמחים וסובבים סביב ההיכל. שהרי היה זה חג שמחת תורה.. מישהוא דחף לידי רימונים והורה לי לחברם אל ספר התורה. נייגשתי אל ארון הקודש עומד על קצות אצבעותי שמתי את הרימונים וחיבקתי את ספר התורה ובדחף ריגעי נשאתי אותו בשתי ידי הצנומות החזן שעמד לידי הבין את כוונתי שלח את ידו לתמוך באחיזתי ויחד הסתובבנו מסביב להיכל כשמאחורינו נישאים יתר ספרי התורה וצועד הקהל.. לעולם לא אשכח את החוויה והאושר העילאי שאפף אותי לאחר שזכיתי לשאת את ספר התורה בידי. ביחוד שהיה זה חג שימחת תורה שבו מתחילים לקרוא את ספר התורה מהתחלה. באותו רגע עלתה בראשי דמותו של סבי הרב יושב בבית הכנסת שהקים מעל ביתו מתפלל בדבקות ושולח ברכות לכל בני משפחתו הסתכלתי אל אבי שעמד שם משקיף על התהלוכה מחייך בהנאה לראות אותי נושא בקושי את ספר התורה. ואז צעד לקראתי מושיט ידיו , אחת מייצבת את ספר התורה והשניה מלטפת את ראשי. זו חוויה שלעולם לא שוכחים שהרי גדלתי בבית דתי הזיכרון מעלה בי גם היום רטט לאחר שהפכתי לחילוני. חג סוכות שמח