מוטקה > בלוגים > הבלוג של יעקב גרשון > ועוד על ניפלאות הרפואה הציבורית

ועוד על ניפלאות הרפואה הציבורית

ועוד על  ניפלאות הרפואה הציבורית

הוזמנתי לביקור במרפאת בית חולים לביצוע צילום עיין המלווה בהזרקת חומר ניגודי לוריד על מנת שניתן יהיה לראות את קרקעית העיין. בהמשך הייתי אמור לקבל זריקה ישירות לעיין על מנת למוסס בצקת שנוצרה לאחר ניתוח רישתית שבוצע לפני כשנתיים וחצי. כאדם דייקן הגעתי חצי שעה לפני הזמן שניקבע לי. עברתי את תהליך הרישום וקיבלתי מספר שאמור היה ללוות אותי לכל אורך הביקור. כעבור שעה מקריאים את המספר שלי לפנות לחדר האחיות. מטפטפים לי טיפות לתוך העיניים להרחבת האישונים ומבקשים להמתין ליד חדר הצילום עד שיקראו לי או יותר נכון יכריזו את המספר שלי. .עוברת שעה ועוד שעה ואני ממתין כמו ילד טוב. כעבור שעתיים יוצאת הרופאה ומזמינה לקוח זקן שיושב על כסא גלגלים להיכנס לצילום .היא הזמינה אותו על סמך המספר שהוצמד אל טפסי ההזמנה.. המיסכן הזה לא מבין מדוע הוא צריך לעבור צילום והוא הרי בא לביקורת לאחר ניתוח עיין. אבל אם הרופאה אומרת שהוא צריך צילום עיין אז לבטח היא יודעת מה צריך לעשות. והוא כבר בדרך פנימה. במקרה הצצתי אל טופס ההזמנה של הלקוח על כיסא הגלגלים ונוכחתי שהמספר שהוצמד אליו הוא המספר שניתן לי. לאחר מספר דקות שיכנעתי את הרופאה שנעשתה כאן טעות ומי שצריך להיכנס לצילום הוא המספר שניתן לי ולא הזקן על כיסא הגלגלים.אלא שכל הנסיונות לאתר את טופס ההזמנה שלי עלו בתוהו ובלי טופס הזמנה לא מוכנים לבצע את ההזרקה. התערבותי מנעה מהזקן לקבל זריקה של חומר ניגודי וצילום מיותר בעיין. לעומת זאת לא איפשרו לי לבצע את הצילום עד שלא יימצא טופס ההפנייה. פתאום ראיתי שיירה של עובדים נכנסים לחדר . תחילה האחות ולאחר מכן הפקידה שערכה את הקבלה והרופא מנהל המחלקה.. ההתרוצציות לא הניבו תוצאות. טופס ההפניה נעלם. בלית ברירה החליט מנהל המחלקה לאפשר לערוך לי את הצילום.. אני יושב על הכיסא בחדר הצילום והרופאה מבקשת ממני להפשיל שרוול על מנת להזריק לי את החומר הניגודי . המזרק מוכן בידה ולפני שהיא מזריקה את החומר היא שואלת אם עשו לי בעבר צילום עיין עם זריקת חומר ניגודי. השבתי בשלילה והוספתי כי אני סובל מאסטמה. לפתע שמתי לב שהזריקה יחד עם הרופאה נעלמו מהחדר. לאחר חמש דקות חזרה הרופאה יחד עם הרופא הראשי והדיעו לי שאסור להזריק לי חומר ניגודי לפני טיפול מסויים שאני צריך לעבור בגלל האסטמה שלי. יחד החליטו הרופאים שמוותרים על צילום העיין . 4 שעות המתנתי לריק. הסבל היה נימנע ממני אילו היו עושים את מה שחייבים לעשות. לשאול את השאלות הנכונות ולרשום בתיק את המיגבלות. המשך הסיפור היה כבר יותר פשוט. על מנת לקבל את הזריקה בעיין הייתי צריך לפנות למשרד קבלה בקצה השני של בית החולים מרחק כמה מאות מטרים. להמתין שוב בתור ולפנות למחלקה המתאימה את הזריקה הזריקו ישירות לתוך העיין לאחר מריחת העיין עם חומר משכך כאבים. חזרתי הבייתה כואב, עייף ומאוכזב בגלל טיפול כושל ואולי גם חסר אחריות. האם זו פני הרפואה הציבורית?

תגובות  3  אהבו 

556
24/11/11
הרפואה הציבורית אכן
צריכה להשתפר הרבא.
השאלות צריכות לבוא לפני הטיפול
או הצילום.בריאות טובה לך חבר יקר.
בעבר היו רופאים עם מוטיבציה לרפא היום יש רופאים עם מוטיבציה לכסף
הרופאים טובים הבעיה היא עם המנגנון
צריך לשפר את ניהול העסק.
כתוב/י תגובה...
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עריכת תגובה
השבה לתגובה
פוסטים אחרונים

אני כבר בן שבע עשרה וזה קרה היום וגם לפני 70 שנה
השבוע חגגתי ימי הולדת 17 לשלושה נכדים ביום שבת לנכדה והיום לנכד ונכדה תאומים. הסתכלתי עליהם גבוהים ויפים הנכד עבר את הגובה שלי באותו גיל 181 סמ המישפט "אני בן 17 " עורר בי זיכרונות הסתכלתי...
לקריאת הפוסט
מי הוא האיש שמצליח לרגש רבים ולגרום לנו לריגוש
המילים היוצאות מפיו הן נבואה וציווי לעולם להכיר בזכותנו להתקיים בארץ אבותינו. זה מה שעשה ביקור במישרפות של אושויץ ובירקנאו. שם ראה את הזוועות ואת תאור שיירות היהודים שנאספו מכל קצוות תבל והובלו...
לקריאת הפוסט
הנה קרב יום העצמאות ה70 לקום המדינה ולא נישכח את הנופלים
אמהות שאיבדו את בניהן במילחמות ישראל שילמו מחיר יקר והיו אמהות ששיכלו שניים מילדיהן. יוסי גמזו הטיב לתאר את השכול בשיר שכתב לכבודה של כלת פרס ישראל אם הבנים. ניזכור את הבנים שנפלו על הגנת...
לקריאת הפוסט

מוטק’ה גם בפייסבוק
למעלה
חזרה