מוטקה > בלוגים > הבלוג של יעקב גרשון > אהבתי את הים האכזר אהבה שניכזבה

אהבתי את הים האכזר אהבה שניכזבה

אהבתי את הים האכזר אהבה שניכזבה

סערה בים! הקריאה שהידהדה באוהל הקפיצה אותנו מתוך המיטות החמות. הסערה הרימה גלים ענקיים שאיימו לרסק את הסירות שעגנו במפרצון הקטן. "כולם להיכנס למים ולהוציא את הסירות אל החוף" הידהדה הפקודה השעה הייתה 4 בבוקר והמים היו קקקקקרים. אסור היה לחשוב פעמיים . כולם קפצו למיים הסוערים מושכים את הסירות ומעלים אותן לחוף עכשיו כולם רועדים האויר הקר והרוח שנשבה הכתה על גופנו ועורנו נעשה חידודים חידודים. .חשבנו על המיטה החמה שנאלצנו לנטוש. כמה נעים היה יכול להיות מתחת לשמיכות החמות. אלא שהפקודה הייתה להסתדר בשורות . מפקד היחידה החליט שאם אנו ערים אפשר להקדים את האימונים ולערוך את ריצת הבוקר. להודות על האמת . ההחלטה הייתה נבונה ובמקומה. לאחר 5 דקות של ריצה הרגשנו את הדם הזורם בעורקינו. חום גופנו עלה והקרה נעלמה.. היה זה יום רגיל ביחידת הנחיתה של חיל הים היום אני לא מתפלא או יותר נכון יודע מה הסיבה שאני חולה אסטמה. שעות רבות ,ימים ולילות בילינו בים שוחים עם בגדים וציוד מתעלמים ממזג האויר והופכים את הים לידיד הכי טוב שלנו. ידענו שניצטרך להיתמודד עם קשיים בלתי צפויים כאשר נצטרך לבצע פעולה מעבר לקווי האויב. הים צריך להיות חלק מאיתנו. שעות על גבי שעות חתרנו ואימצנו את השרירים שהפכו להיות מסורגים.. אני זוכר כיצד חברים היו ניתלים על זרועותי לבחון את הכוח הטמון בהם.. כשאדם צעיר הוא לא חושב על העתיד. תמיד חשבנו על ההוה. האזור עליו הוקם מחנה האוהלים היה אזור מבודד בקטע הנקרא המותניים הצרות של המדינה. בנוסף לאימונים היינו אמורים לשמור מפני חדירת כוחות עויינים מהים שינסו להתחבר אל כוחותיהם ביבשה ולכבוש את האזור וכך לחצות את המדינה לשניים. האימונים היו קשים הן ביום והן בלילילות. הים היה חלק מאיתנו והוא היה החבר הטוב שלנו. היו לנו גם שעות חופשיות והן לא היו רבות וניצלנו אותן לדוג דגים בעזרת חמרי נפץ. הים, החבר הטוב שלנו סיפק לנו את הדגים שהפכנו אותם למעדנים. והיום , שנים רבות מאז התחברתי אל הים אני חושב לעצמי מדוע אהבתי אותו את הים האכזר . הייתה זו אהבה עיוורת והייתי מוכן לעסוק בכל עיסוק העיקר שיהיה על הים. את התוצאות אני מרגיש היום . השהייה הרבה במים היא הסיבה שאני סובל מאסטמה בלתי הפיכה או בשמה המדעי COPD .. עכשיו זו אהבה ניכזבת. היום אני שונא את הים. 20 שנה ויותר לא טבלתי במימיו.

תגובות  4  אהבו 

634
כל הכבוד על תרומתך למדינה, בחיל הים של צבא ההגנה. כנראה שצברת יותר מדי שעות ים. מאחלת לך בריאות, נחת, שמחה. סיפורים מרתקים, לנכדים, לנינים, וגם פה במוטקה, לקוראיך הנאמנים. ...
כל הכבוד
על תרומתך למדינה,
בחיל הים
של צבא ההגנה.

כנראה
שצברת
יותר מדי
שעות ים.

מאחלת לך
בריאות,
נחת,
שמחה.

סיפורים
מרתקים,
לנכדים,
לנינים,

וגם פה במוטקה,
לקוראיך
הנאמנים.

שבת שלום.

אראלה
כהרגלך אתה כותב נפלא
כמה יפים המילים המחורזים
שהופכים סתם מילים למשפטים מרתקים
משפטים שמביעים רעיונות וסתם ביקורות
אהבתי את משחקי המילים
תגובה ממי שמצליחה לרתק אותנו בסיפוריה
היא מחמאה גדולה
אני נהנה לקרוא את סיפורייך מלאי ההומור
המשיכי כך
כתוב/י תגובה...
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עריכת תגובה
השבה לתגובה
פוסטים אחרונים

אני כבר בן שבע עשרה וזה קרה היום וגם לפני 70 שנה
השבוע חגגתי ימי הולדת 17 לשלושה נכדים ביום שבת לנכדה והיום לנכד ונכדה תאומים. הסתכלתי עליהם גבוהים ויפים הנכד עבר את הגובה שלי באותו גיל 181 סמ המישפט "אני בן 17 " עורר בי זיכרונות הסתכלתי...
לקריאת הפוסט
מי הוא האיש שמצליח לרגש רבים ולגרום לנו לריגוש
המילים היוצאות מפיו הן נבואה וציווי לעולם להכיר בזכותנו להתקיים בארץ אבותינו. זה מה שעשה ביקור במישרפות של אושויץ ובירקנאו. שם ראה את הזוועות ואת תאור שיירות היהודים שנאספו מכל קצוות תבל והובלו...
לקריאת הפוסט
הנה קרב יום העצמאות ה70 לקום המדינה ולא נישכח את הנופלים
אמהות שאיבדו את בניהן במילחמות ישראל שילמו מחיר יקר והיו אמהות ששיכלו שניים מילדיהן. יוסי גמזו הטיב לתאר את השכול בשיר שכתב לכבודה של כלת פרס ישראל אם הבנים. ניזכור את הבנים שנפלו על הגנת...
לקריאת הפוסט

מוטק’ה גם בפייסבוק
למעלה
חזרה