פחד מוות

מוצאי שבת, בית העלמין י??ר?קו?ן, חלקת ג??א?ל??ה, שעה 21.30 - דודה יודית מתה. מירושלים יצאה משלחת כבוד ללוות, שלוש אחיות ואחיינית אחת. אחותי הצדקנית ואחייניתי הצחקנית - נותרו ברחבת ההספדים, לשמור שאף אחד לא יברח. אני ועדינה התאומה השמנה, ליווינו את יודית לטמינת עולם. אחרי שהתפזרו האבלים - מפטפוט יתר, מצאתי עצמי עם השמנה לבד, בשטח סטרילי מקפיא דם. בדרך חזרה אבדה דרכינו - רק השיש הבוהק של הקברים האיר את השבילים האפלים. פה אחד החלטנו, עדינה תתקדם , ואני אשאר - למה נשארתי? אלוהים יודע ! עמדתי זקופת גו כמו חץ מורה דרך, אבל רוטט, עם חידודים בעור ושיניים נוקשות כארנבת חידדתי אוזן, להקשיב לא?ו?ש??ה דימיונית מהקבר של ירחמיאל בן סולטנה. תוך ש??נ?י??ה נכנסתי להיסטריה - דרגה 10 בסולם ריכטר. אחותי השמנה התרחקה ולא נראתה יותר. מחשבות עלו בי, שמא חטפו המתים את אחותי, הנה הגיע תורי. פתחתי בריצה לכיוון שהלכה, כמו ילדה בת 12 בשיעור ספורט היתה זו ריצת חיי - 200 מ' מוקדמות אבל באמוק ... עם מפרק ירך תותב, ברך סדוקה וציפורן חודרנית בבוהן שמאל - קבעתי שיא אולימפי חדש. מהגרון יצאו לי קולות מצוקה שלא הכרתי - תוך שאני צורחת ע ד י נ ה - ע ד י נ ה !! אין קול ואין עדינה. הדממה והחשיכה כמעט הרגו אותי - "אימא'לה" מלמלתי "אני מצטרפת א?ל?י?ך?" . לא רציתי להפוך ל X כפי שהיה מסומן על הדודה. רציתי להמשיך להיות עוד כמה שנים V ברוח הטירוף עלה לי הצדיק במחשבה - איך בבוקר היה נשוי - ובלילה יקבל בשמחה תואר אלמן שלא מקש, לאורה ז"ל. הקו?קו? התוסס והמתולתל שלי עמד מאליו, כמו איבר מין של חמור מיוחם . התיק שלי נפל, סמוך לקבר של הרב הגאון יחזקאל בן זילפה בת לטיפה. הצדיק אמר לי "כפרה ע?ל?י?ך? אף אחד לא יקח את התיק, כולם צדיקים שם, נחזור מחר ! בלילה מאוחר רמז "בואי אישה א?ל?י למיטה, נשכב צמודים ונשכח מהמתים - אז באתי אליו - היה זה רעיון צדיקי גאוני. "מהיום" כך הוא החליט "יקרא שמך בישראל או?ר?ה-ת??ח?י??ה-ג??א?ל??ה" !!