הערפד הפרפר

ערפד בן אנוש דימה עצמו פרפר גמע תאוותו מפרחים מאושר שום דבר אותו לא עצר צוף הרגע מנת שיכר רווה צימאונו בפראות תבע עד הלשד הפרחים מצץ כול יופי וטוב חיסל הותיר אחריו רק חושך וצל חזרה ובאה התאווה זו שלא ידעה שובעה מרט הרס את הפרחים הותיר אחריו רק מכאובים והצוץ אזל! כנפיו קמלו לא הבין מר גורלו כאותם פרחים חש דכאונו לפתע הבחין הם נתנו לו את החיים אז אנא פרפר אל תשכך את כול הצוף לעצמך אל תיקח המתן חשוב אל תמהר השאר מעט גם לאחר כי החיים הם תן וקח כלל זה לעולם אל תשכח כי כאשר הפרח נובל גם אתה נופל כול הזכויות שמורות : לאביבה ממן, יוספזון