על למה ועל מה

לאיכר אחד היה חמור כחוש ודל.מבוקר ועד ליל לעבוד הוא לא חדל .אך יום אחד אירע מקרה מצערהחמור נפל לתוך בור אפל הביט האיכר לתוך הבור ונוכח לראות שהוא עמוק מאין כמותו אין סיכוי ללהוציא את חמורי מתוכו כך חשב האיכר לעצמו רגשות יאוש מילאו את כולו והוא החליט לוותר על חמורו ממילא החמור כבר מבוגר דיו וחוץ מזה כחוש הוא ודל כוחו יוותר הוא אפוא החמור שם במעמקים ויהי הכבר הזה לקבר לעולמים כך סיכם האיכר את הדברים ומיד קרא לכמה שכנים וחברים שיעזרו לולכסות את קבר חמורו ברגבי עפר וגרגרי סלעיםמונח לו החמור בקרקעית הבור כולו מונח פצוע וחבור מצפה שאדונו יחלצהו ויעליהו מהאפלה אל האור ולפתע חש ההוא במטח הניתך על גבו מה זה חשב לעצמו החמור והשמיע יללת בכי מגרונו חלפה שניה נוספת ומטח נוסף הומטר על עליו כעת ילל החמור וזעק לעזרה אך זעקתו נבלעה במעמקי האדמה והנה שוב מטח נוסף נחת עליו ועוד אחד ילל החמור ונאנק הרגיש שהוא נחנק מצבו מרגע לרגע הפך לאיום ונורא התמלא החמור ברחמים על עצמו ביכה את מר גורלו וקווה שאיכרו יתעשת ומזו הצרה ייאות לחלצו אך הדקות הבאות רק הבהירו לחמור שכאן יהיה סופו לפתע התעשת החמור רצון החיים ניעור בו והוא החליט שלא יתן לקבור אותו ויהי מה ניער החמור את גוו בחוזקה והניח לרגבי האדמה ליפול מגבו ולהיתפזר סביבו אז פיזר את העפר שתחתיו בשארית כוחותיו והערימו לגבעה קטנה והמתין למטח הבא כשנחת עליו המתח הבא שוב התנער והניח לגרגרי האדמה להתווסף על הגבעה וכך מכל מתח התרומם עוד קמעה לאט לאט אך בנחישות ובבטחה ובנתיים האיכר וחבריו המשיכו לכסות את הקבר במרץ רב מידי פעם הביטו פנימה לעמקי השוחה ושמחו לראות שמתקדמת העבודה ותלולית העפר מתרוממת ומגביה והמלכה כבר כמעת קרבה אל סיומה פתאום אירע הבילתי יאמן התללולית התרוממה ומתוכה הגיח והתייצב חמור מוכר וגם חבול בכל גופו אך בעיניו יקד חיוך של ניצחון ושל גבורה בלעג ובשמחה הביט החמור אל כל החבורה ההמומה הבהיר להם שם בדממה שהקבר שביקשו לכרות לו הפך לו חבל הצלה כי הייאוש הוא אויבו הגדול של האדם ואין כזה דבר שאין תקווה יש רק לפעמים שהאדם חסר שמחה סיפור שקיבלתי ורציתי לשתף את הקוראים