פחד

ואן- גוך או ואן- חוך [בהולנדית] היה ההולנדי הראשון שאהבתי. כנערה בת 16 קראתי את םפרו של אירווינג סטון "התאווה לחיים". סקרנית רצתי לחפש את תמונותיו. קצב תנועות המכחול בצבעים העזים והלהט שבער בו סחררו אותי שמים אפורים וגשם קידמו פניהם בשדה התעופה "סחיפול" שלראשונה פגשה בשם על שולחן השירטוט, כשהכינה את מפות- הנחיתה לנווטי אל-על. אכזבה מקבלת הפנים הסגרירית . והשאלה מה מחכה להם פה כשהגיעו לאזור בו יגורו מצאו עצמם בשכונה עם בתים שצבע הלבנים הפך לחום כהה תחת צבע השמוט המקורי . ואנשים עם תלבושתיהם האופיניות לארצות האיסלם. מושבה מוזנחת של עובדים שהובאו לעזור לשקם את כלכלת הולנד עוד בשנות- 60. [נזכרה בשטח הפתוח מול חלון הבית בקיראון כשעדר כבשים מובל ע"י רועה ערבי] כשהגעתי לאקדמיה באמשטרדם הרגשתי כאילו השלתי כמה שנים וחלומי להגיע לבצלאל,התממש בירושלים של הצפון ,באמשטרדם. באקדמיה מורגשת אווירת שנות- ה70 ההיפיות, סוציאליזם, וריח כבד שלא הרחתי מימיי. בשבילי להגיע למחלקה לפיסול מודרני מימוש משאת נפשי. להפיח רוח - בחומר . היתה לי יראת כבוד לגבי מוסד האקדמאי.פה המורים היו צעירים מגילי שלטו ללא תכתיבים, והקלות של מעמדם כמורים הקסימה . ריח הבירה שנדף מפי חלק מהמורים גרם לאווירה בירנד גבוה ותמיר כהולנדים שרגליהם כ2/3 מגופם?, , קירח, עינים כחולות שפם ,ספק אדום ספק צהוב ,מדיף ריח ריתוך מתכת שאפף אותו, אהבתי את הריח. אסוסיציה של אש וכוח באחת משיחות העבודה הוא שאל,",האם אני מרגישה כבר בבית? זה הספיק לי כדי להתאהב בו. הוא רואה אותי.! הייתי זקוקה. שמישהוא יעזור לי לפרוק את הפחד מגופי. להעיז לספר שהגוף בגד בי להודות בקול רם שאני נכה. עם עתיד מפחיד איך להסביר שאני נלחמת ובאקדמיה הרי לא יסכימו שאני כתלמידה חולה בת 42 תתיך מתכות !! היה מסתובב עם פנקסון ורושם הערות סופר בסתר, סקרן. המחלקה נסעה לטוסקנה שבאיטליה אני מצטרפת. עובדים בטבע חופשיים ואוהבים. המין כשתיית כוס קאקאו. ואני מהצד..כל הנסיונות של בירנד לשוחח איתי עלו בתוהו.הפסל הסביבתי שעשיתי היה על נושא, מרחק בין שני אנשים , שתי גבעות של חול ובינם פיזרתי כותנה שגדלה בשדה. בירנד שאל איזה מרחק? לא פירשתי ??? לסיום הקבוצה עשתה פסל. אחת התלמידוות ערומה קשורה בחבל. אמרתי יפה מאוד ?לצחוק או לבכות ?על המיניות -השטחית ההולנדית? .