הרהורים על הדרת נשים

בקיץ האחרון נסעתי באוטובוס לנופש בצפת עליתי על אוטבוס בתחנה ליד מכון מור שתחנת המוצא שלו העיר בני ברק, משעליתי צדה את עיניי העובדה שרוב הנוסעים חרדים בנקל הבחנתי שכל הגברים ישבו בחלקו הראשון של האוטובוס והנשים בחלקו האחרון, קיבלתי זאת משום מה כדבר מובן מאליו. בתקופה האחרונה התקשורת בכללותה מבליטה ובצדק רב עניין "הדרת נשים" . באוטובוסים חרדים- ציבוריים , הפרדה ברורהבין גברים לנשים. במדרכות מסויימות בשכונת מאה שערים בירושלים הפרדה בין גברים לנשים. בצה"ל שהוא בעיקרו צבא חילוני יש מי שמבקשים להיעדר מטקסים בו שרות חיילות. הדוגמאות הנ"ל מתרחשות במרחב הציבורי הכללי ונשאלת השאלה מדוע דווקא בתקופה זאת יש קיצוניות רבה בחלק מהמגזר החרדי. לא הייתי מבטל את האפשרות שעליית כוחם של כל קיצוני הדת במזרח התיכון בכללו משפיעה גם על קיצוני החרדים, למרות שאין כלים שלובים בין הדברים ובכל זאת כיום העולם הוא כפר גלובלי אחד קטן. אפשר שהקיצוניים בין החרדים רואים את "ההפקרות" כביכול אצלינו החילוניים ומנסים להתבדל עוד יותר בתוך המגזר שלהם. המגזר החרדי עצמו אינו הומוגני יש בו תתי קבוצות רבות, ש"ס, חסידי גור, חב"ד, נחמן מאומן ועוד, לצנינים בעיניי חלק ממגזר החרדי האשכנזי הוא הפתיחות היחסית של תתי קבוצות אחרות ומכאן ועד הקצנה נוספת קצרה הדרך. מעניינת גם ההקשרים בין דת תרבות ומשפט , יש מתח מובנה בין הדרת נשים בכלל ובמרחב הציבורי בפרט למשפט-והתרבות החילונית אזרחית בהם הנשים שוות זכויות מלאות. לא בכדי התקשורת החילונית מבליטה תופעה קשה זו מבחינתינו החילוניים, במזרח בתיכון קל להיות פסימי וצריך להיות אמיץ להיות אופטימי, למרות הכל אני באופטמיסטים.