הנשמה שסרבה לנטוש את אדונה

היא ריחפה מעליו שטה בין שמים וארץ מנסה לקבל החלטה אם לנטוש את המערכה לעזוב את הגוף הצף במרחבי הים הסוערים את הגוף הקופא שידו האחת אוחזת בחוזקה בבול עץ שמשמש לו קרש הצלה וידו השניה נעה במים כעין משוט של סירה קשתה עליה, על הנשמה האבודה לקבל החלטה מחד היא ציפתה לנס שיציל את אדונה המוטל בים במים סוערים כשמסביבו גועשים הגלים ומאידך רואה כי הנער לא מרפא מנסיונות החילוץ הקשים לרגע היה דומה שהיאוש אחז בו , נוטש לרגע את קרש ההצלה אולם כעבור דקה חידש שוב את נסיונותיו להחלץ מהטביעה וכך שטה לה הנשמה במרחבים האין סופיים בין ים ושמים מנסה לקבל החלטה נכונה שתקבע את גורלה האם תחזור להיות חלק מהנער שכה אהבה או תהיה נשמה אבודה שתרחף אי שם במרומים רחוק מאמה אדמה. ואז החליטה הנשמה לקחת את עצמה בידייה החלה לשדר מסרים מעודדים אל לב הנער לאמץ את רוחו השפופה לקרוא תיגר על המוות שהרי היא חלק מהדמות המשיבה מלחמה לפתע שמה לב כי הנער הרים ראשו בגאוה מתריס בפני המוות האורב ומשיב מלחמה 'איני חושש ממך נפטון אל הים": , לחש בלי קול בדממה כשהוא צובר כוח מהשידור ששלחה אל לבו הנשמה האהובה ואז זה קרה .. הייתה זו התפילה או תחינתה של הנשמה אל זה שיושב למעלה להציל את הנער שהוא גם ביתה וגם אדונה. ההצלה הגיעה בדמותה של סירה רבת משוטים היא אספה אליה את כל הנערים התשושים ברגע זה החליטה הנשמה שהחיים כה יפים שטוב לה לשכון בלב הנער מאשר במרחבים הנצחיים האין סופיים ואז נשבעה הנשמה כי לא תעזוב עוד את הנער עד אחרית הימים