עם רגל אחת בצד השני

כל אחד נושא איתו ... משא על גבו שמתחיל גם משחר ילדותו... תחילה הנטל הוא קל על הגב... אבל מוסיף משקל במשך חייו... לעיתים המשקל הופך לכבד ועצום... לא תמיד ניתן להפוך את הדף כאילו כלום... לפני כ-20 שנים איבדתי כמעט את החיים... הייתי אז בהריון עם עובר בן 5 חודשים... בן זוגי ד-אז גנב לי את כל כספי... וכתוצאה ממריבה אלימה בעט בבטני ובראשי... העיף אותי החוצה באמצע חורף קר... הכל התרחש בארץ ניכר... ליטר וחצי דם יצא מגופי... 48 שעות הייתי בתת הכרה ושכלתי גם את תינוקי... כדי לקבל עירויי דם ... היתה בעייה בבית החולים גם... אני משתייכת לקבוצת דם נדירה... O מינוס שיכול לקבל עירויים רק מאותה קבוצה יקרה... זה אחד ל100,000 איש בעולם... ואין הרבה כאלו בכל בנק של דם... כיצד שרדתי מאותו אובדן? אינני יודעת אבל, נגעתי במוות והוא החליט שזה עדיין לא הזמן... מזלי שאני טיפוס חזק נפשית... לא נכנסת לדכאונות ,אבל לוקחת דברים ריגשית... הכעסים שבי התעוררו לאחר אותם אירועים... נראה אותכם מתמודדים עם מצבים שכאלו ,ונשארים שפויים... אני לא זקוקה להשתתפות בצער ולא לרחמים... רק מקווה שכולכם סוף סוף מבינים... בלתי אפשרי לכתוב רק מילים על אושר ושמחה... הן לא מוחקות ביטויים של זלזול והשפלה... ישנם אחרים שגם עברו טרגדיה של נכות ואובדן... אבל אינם רואים בפרספקטיבה נכונה ופוגעים במכוון... צמחתי מהקשיים ושיניתי את חיי מקצה אל קצה... בחרתי צבעים עליזים וכל כוחי ועוז רוחי קיים בזה... מנסה להרגיש כלפי מישהי אחת כאן אמפתייה עמוקה ועצומה... אבל היא יוצרת אצלי תמיד תחושת קרב ומלחמה... שכן היא מפיצה עליי שקרים והמצאות... ולא רואה את עצמה בראי ובכלל חייה בהזיות... מי שלא הבין את התעצומות שלי כאשה... שיפקח עיניים מולו ויראה מולו שבי מסתתרת טיגריס ולביאה... @אירית@