פורים בצל הכלניות

כאשר מתקרב אדר והילדים מסתובבים ברחובות בתחפושות פורים עולים בי זכרונות ילדות אודות פורים בצל הארועים שקרו כאן בימי המנדט כאשר הבריטים שלטו בארץ. ישראל מנתה אז כחצי מליון תושבים. תנועת המטיילים הייתה דלילה והנוער נהג להתרכז בסביבת קולנוע מוגרבי ז"ל שהיה ממוקם בפינת הרחובות אלנבי ובן יהודה.. רחוב אלנבי היה "המרכז" שבו טיילו בני הנוער לאורכו ורוחבו ביחוד בקטע שבין קולנוע אלנבי וקולנוע מוגרבי שהיוו שתי נקודות ציון מוכרים לקביעת מפגשים. במקומות אלו הכירו בני נוער רבים את בנות זוגם ואהבות רבות נרקמו שם תוך עמידה או ישיבה על הצינורות שהוצבו לאורך המדרכה על מנת למנוע ירידה לכביש במקומות המסוכנים. היה זה אחד מימי פורים. מי שרצה לבלות ידע שהוא חייב להגיע לרחוב אלנבי שבו מתרכזים בד"כ רוב הבליינים ושם ניתן יהיה לפגוש את כל החברה. רחוב אלנבי היה עמוס באנשים. רבים היו מחופשים והאוירה הייתה שמחה. הבריטים תרמו לאוירה ושלחו משאיות פתוחות עמוסות בכלניות, חיילי הצבא הבריטי שחבשו כובעים אדומים.. הקהל קיבל את הכלניות במחיאות כפיים וניתן היה לחשוב שחוגגים כאן את שיבת חיילנו מהחזית. החגיגה נמשכה שעות ולקראת השעה 11.00 החלו הרחובות להתרוקן. כן ,אנשים נהגו לחזור הבייתה מוקדם . כולם היו תלויים בתחבורה הציבורית והיא הייתה דלילה . וכלי הרכב הפרטי היו האופניים. באותה תקופה גרתי בצפון הרחוק של תל אביב. התחבורה הפסיקה לפעול ובכדי להגיע הבייתה הייתי חייב ללכת ברגל . למזלי פגשתי שכן עם אופניים שהציע לי טרמפ . כולנו היינו עדיין תחת ההשפעה של חגיגת הפורים הגדולה שחווינו . במהלך הנסיעה החלפנו חוויות ורשמים תוך שאנו חולפים על פני רחובות רקים. . אף נפש חיה לא נראתה ברחוב. כאשר הגענו לרחוב זיזנגוף פינת ירמיהו ראינו מכונית משוריינת דוהרת מהכיוון הנגדי. לפתע ללא התראה מוקדמת סטתה לעברנו תוך שהיא מפנה אלינו את אור הזרקור שסימה את עינינו . היה ברור שהמשוריין התכוון לדרוס אותנו.. הידיד הצליח להסיט את האופנים אל המדרכה . עמוד החשמל שהיה במקום לא איפשר למשוריין להתקדם. באותו רגע יצא מהמשוריין חייל בריטי עם נשק דרוך והחל לצרוח ולקלל ממיטב קללות הרחוב שהחיילים הבריטים הביאו עימם מבתי הסוהר באנגליה. ידוע היה שרבים מהחיילים הבריטים ששרתו כאן גוייסו מבין אסירי בתי הסוהר.. עיניו של החייל הבריטי רשפו אש ושינאה .. הייתי משוכנע שהוא עומד לפתוח באש לעברנו . הרחוב היה שומם. אף נפש חיה לא נראתה שם . ומי יאשים חייל בריטי שניסה להגן על עצמו לאחר "ששני טרוריסטים" תקפו את המשוריין שלו ? הקול השקט והרוגע שיצא מהמשוריין מחברו או מפקדו של החייל ריסן אותו במקצת. ראיתי אותו נוצר את נישקו אולם הוא לא יכול היה להיפרד מאיתנו לפני שהוסיף כמה קללות עסיסיות . ניגש אל האופניים והוציא את הוינטילים וחזר אל המשוריין.. לקח לנו כמה דקות להתאושש מהארוע הטראומתי . בכל שנה כאשר מגיע חג פורים עולה התמונה לנגד עיני. תמונה של משוריין בריטי עם חייל בריטי שעיניו מביעים שינאה תהומית וחושב לעצמי האם הוא היה מעז לירות? כאשר אני נזכר שחייל בריטי חטף ורצח נער יהודי רק בגלל שחשד בו שהוא חבר בא"צל, אני תוהה אם הארוע היה יכול להסתיים בצורה טרגית. עשרים שנה מאוחר יותר נשלחתי על ידי המוסד בו עבדתי להישתלמות בללוידס בנק אוברסיס בסיטי של לונדון. שהיתי שם שלושה חודשים והתחברתי אל העובדים .. הם היו כל כך נחמדים וקשה היה לקשר בין הדמויות שישבתי מולם הן במשרד או בפאב לבין הדמויות שהכרנו בימי המנדט. פגשתי שם פקיד ששם משפחתו גרשון והוא חקר לדעת שמא אנו קרובי משפחה. הוא הזמין אותי לארוחה בחיק משפחתו שגרה מרחק נסיעה של שעה ברכבת התחתית... אחד הפקידים ביקש לשוחח איתי. הוא סיפר לי כי במוצאו הוא שוודי וכי שירת כחייל בפלסטיין . לדבריו הוא היה פרו פלסטיני וראה את ארץ ישראל כמדינת הערבים. אולם ברבות הימים שינה את דעתו מקצה לקצה. הוא התפעל מהפיתוח שהיהודים הביאו לאזור. התפעל מהפיכת המדבר הצחיח לאזור פורח. ולעומת זאת ציין את מה שעשו התורכים כאשר השמידו יערות והפכו אותם לעצים להסקת הרכבות. את ההרס שעשו הערבים שלא השכילו לבנות את השממה ובמקרים רבים הפכו ירוק למדבר.. ראיתי שהוא מאמין בדבריו. הוא סיפר לי על שטיפת המוח שעשו להם בצבא . על כך שחשוב היה לבריטים לשמור על מקורות ונתיבי הנפט ועוד כהנה וכהנה. אולם הגיע זמן היקיצה . הנה הגיע פורים . הרחובות הומים בילדים בתחפושות בשלל דגמים.התחבורה נגישה לכל מקום . ואם נראה משוריינים נדע שהם כאן להגן עלינו. ונשכח לרגע את המן אחמידיניג'ד ונחגוג את חיסולו של המן הרשע. פורים שמח