פורים של שנות הארבעים

צריף העץ שעמד בפינת הרחוב לא היה מרשים במיוחד. קשה היה לשער שהוא שימש כבית כנסת . לא הרחק ממנו הייתה שכונה של צריפי עץ ופחונים שבה התגוררו עולי תימן . שורה של צריפי עץ לאורכו של רחוב שדרות נורדאו בטרם היה ניתן לכנות אותו "שדרות". גרוע היה מצבם של דיירי הצריפים עם בוא החורף. השכונה הפכה בוצית ואגמי מים הצטברו בשטח ואנשים נאלצו להתבוסס בבוץ על מנת להגיע לבתיהם .ברחוב המקביל עמדו כבר בתי אבן עם חצר רחבה . אמנם הרחובות לא היו סלולים אולם היה ניתן להבחין בשוני שבין שני גושי הבתים. הרחוב הזה היה מעורב וגרו בו תימנים ואשכנזים. הצריף ששימש כבית כנסת יועד לתימנים. לאשכנזים היה בית כנסת בנוי אבן שעמד לא רחוק מבית הכנסת של התימנים. הייתה זו תקופה שכולם הלכו לבית הכנסת חלק באו להתפלל וחלק באו להפגין נוכחות. . הורי החליטו כי משפחה ששורשיה הרחוקים הם ספרדים ומזרחיים מתאימה יותר לבית כנסת של התימנים וכך מצאנו את עצמנו אורחים קבועים בצריף העץ. אני זוכר שישבתי וניסיתי להבין מה המשפטים שמוציא החזן מפיו. הייתה זו שפה משונה שלא מובנת למי שלא מורגל בכך. אחרי תקופת מה למדתי את העיקרון. . קמץ מבוטה כחולם וחולם מבוטה כצרה ועוד כמה עיצורים שמבוטאים בצורה שונה. הייתה לי הכשרה נוספת כאשר אימי הובילה אותי בחופש הגדול אל המורי שערך קייטנה לללימוד תורה לתלמידים שזה עתה סיימו שנת לימודים והחופש הגדול הגיע .. הרבי=מורי הושיב אותנו בשתי שורות לאורכו של שולחן שבמרכזו עמדו כמה ספרי תורה פתוחים. היינו בני גילאים שונים. . המורי קרא פסוק מהתנ"ך ואנחנו היינו צריכים לחזור עליו תוך הצצה בספר. מי שטעה קיבל הצלפה ב"מוכוואט" קנה חזרן שהמורי אחז בידו. הייתה זו שיטת הלימוד שהתיימנים הביאו עימם כאשר עלו ארצה מתימן . למוחרת סרבתי ללכת לצריף העץ. . הודעתי לאימי כי אני פוחד מהמוכוואט של המורי..הסכמתי לחזור רק לאחר שאימי שוחחה עם המורי וסיכמה שהמוכוואט לא יופנה אלי. וכך ישבתי ולמדתי תורה , למדתי לקרוא מלפנים ומאחור מצד ימין ומצד שמאל. הספר היה מונח במרכז השולחן והיינו צריכים לעיין בו מכל פינה שישבנו בה. התאור הנל היה קדימון לסיפור הקשור לפורים. צמוד לצריף ששימש כבית כנסת היה צריף נוסף ששימש כמחסן . . הצריף היה נעול אולם בירכתיו היו לוחות עץ שבורים שאיפשרו לנו להציץ לתוכו . . התברר לנו שבצריף אוחסנו אביזרים שונים ותחפושות לפורים.. הפריטים היו מפוזרים באי סדר וברור היה שמישהו תרם לכך. הפתחים שיצרו הלוחות השבורים איפשרו לילד רזה להשתחל ולחטט בארגזים . מאוחר יותר הסתבר לנו כי האביזרים והתחפושות היו מיועדים לחגיגות העדלוידע שנהגו לערוך בחג פורים.. האביזרים שהיו זרוקים במחסן העץ הפכו בחג פורים לאחשוורוש . לאסתר המלכה ולוושתי. . שיירות שלמות של ילדים התעטפו במלבושים שהוצאו מהמחסן. .הסמרטוטים שהיו מאוחסנים בארגזים הפכו לתפאורה ששימחה את קהל הצופים שהתאסף לאורך הרחוב . . חג פורים שמח