האם היה זה נס או תפילה שנענתה

י חורף 1948 . במסגרת אימוני נחיתה התהפכה סירה. כולנו במים הקרים מתכננים את ההצלה. יד אחת אחזה בתורן הסירה והיד השניה נעה בתנועות מכניות דוחפות את המים בניסיון להתקרב אל חוף מבטחים. מזג האויר היה חורפי . הקור פגע בעיקר בראש שהיה חשוף לאויר הקר..לרגע התפתתי לטבול את הראש במים שהיו פחות קרים. אלא שמיד עם הוצאת הראש פגע הקור ביתר שאת בראש הרטוב.. וכך חלפו להם הדקות והשעות כשכל דקה ודקה נראת כיובל. ואז קיבלתי החלטה להחליף תנוחה. שכבתי על הגב ראשי שקוע במים ורק עיני פקוחות. עכשיו יכולתי להביט אל מרבד הכוכבים הפזורים בשמים.. עיני שוטטו מחפשות את שבתאי וצדק את הדובה ואת העגלה . החיפוש אחר הכוכבים העסיק מוחי והסיח את דעתי מהמצב בו היינו שרויים. השמים היו בהירים לפתע נראה שובל של ערפל עולה ומכסה את האופק. הערפל נע כמו שטיח מעופף מכסה את שדות הראיה שלנו. באיטיות נע אט אט כמו שטיח כסוף מכסה טפח ועוד טפח עד שהאופק כולו נצבע בצבע כסף וייצר תמונות דמויי טירות וארמונות. יצירת הטבע משכה את עיני והסיטה את מחשבותי אל בית ומיטה חמה ותנור הסקה שמפיץ חום . המחשבות גרמו לי לחוש את החום שחלמתי עליו. אולם לפתע חזרתי אל המציאות. רחש של חפץ שנפל למים החזיר אותי למציאות. היה זה דג או דולפין שקפץ ונפל למים ברעש או אולי היה זה כריש? לרגע התחדדו כל החושים. אם זה כריש הוא עלול לתקוף ותקיפת כריש עלולה להסתיים בתלישת אברים ו.... כדאי לא לחשוב על זה.. אולם הריקנות וחוסר המעש אינם מאפשרים להתנתק מהמחשבה .שמא זה בכל זאת כריש? לפתע התעוררה המולה בחבורה. נשמעו קריאות "תפוס אותו חזק". "אל תיתן לו להיתנתק מהתורן". התורן הוא קרש ההצלה שלנו . למרות שהוא לא יכול לשאת אותנו הוא משמש לנו כמצוף שמאפשר לנו לאחוז בו ולצוף. התברר כי שניים מבין אנשי הצוות איבדו את עשתונותיהם וניסו להיתנתק מהתורן ולהתאבד. היו אלה שני העולים הרוסיים שהיו מבוגרים מאיתנו. הם איבדו עשתונות והיו בטוחים שהעזרה לא תגיע. היינו חייבים לרתק אותם אל התורן ולנסות להחדיר בהם את התקווה והאמונה , למרות שהיא נראתה רחוקה גם לפי תפיסתנו. רוב אנשי הצוות היו צעירים בגילאי 17 ושני העולים היו בגיל 20 בדרך כלל הם היו הליצנים שבחבורה. סיפרו בדיחות בעיברית עילגת ושרו שירים ביידיש , שירים שחיברו על הווי היחידה. עכשיו קולם נדם אף הגה לא נישמע. דממה שררה באויר. אנחנו והים ואורות הרי הכרמל המתרחקים .והעתיד הלא ברור . האם יצליחו הנערים-ילדים להינצל מזרועות הים האכזר שחיבק אותם חזק ונטע בהם חוסר תקוה?. חה..שאלה טיפשית. הרי אני פה ליד המקלדת.!. והשאלה שעולה בי שוב ושוב האם היה זה נס או תפילה שנענתה. לא כך היה גורלה של סירה קודמת שנעלמה. והעלמותה אפופת סוד. עד היום לא ידוע מה עלה בגורלם של 13 הנערים שאבדו בים. הים שומר את סודם ולעולם לא נדע אם טבעו או נתפסו והועלמו