מבט חטוף אל זוית קטנה של תקופה

הוא היה השני מבין חמשת האחים במשפחה .אמרו עליו שהוא הילד האהוב של אמא . ילד שקט שלא מוציא אף הגה מפיו . נחבא אל הכלים ובקושי ניתן היה להבחין בו . . כשהיה תינוק הושיבה אותו אימו על הארונית על מנת שתוכל להתפנות לבצע את עבודות הבית. הוא ישב שם שקט מביט בעיניו הגדולות כיצד אימו מרתיחה את דוד הכבסים על הפרימוס. הוא לא הוציא הגה מפיו. ישב בשקט ועיניו הסקרניות סקרו את החצר התמקדו בתרנגולות שהסתובבו שם .משם נדדו עיניו אל היונים שנחתו לתוך השובך. האם שלחה מידי פעם מבט חטוף דואג לודא שהילד יושב יציב על השידה .הוא היה רק בן שלש שנים אולם הבין שעליו להישאר על הארונית עד שאימו תסיים את העבודה.. האם חששה שמא סובל הילד מליקוי. הוא לא בכה , לא התלונן וגם לא דיבר תמיד היה שקט. אולם הצצה אל תוך עיניו דיה הייה להיוווכח שהילד הוא ילד רגיל ופיקח. השנים חלפו והילדים גדלו עכשיו הילד של האמה כבר בן שש. . עדיין שקט ונוכחותו לא מורגשת אולם יחד עם זאת הרשה לעצמו לצאת ולשבת ליד קבוצת הנערים ששיחקה בשכונה. סקרן היה לראות מה מעשיהם. אילו הייתה זו התקופה הנוכחית היו נוטים לאבחן אותו כילד כאוטיסט. אולם אנו מדברים על שנות הארבעים של המאה הקודמת. . כל הילדים היו שווים בעיני המחנכים ואת אלה שפיגרו בלימודים הגדירו כעצלים. האמה לקחה אותו לבית הספר שהיה ממוקם כק"מ מהבית. . הוא היה גבוהה מרוב תלמידי הכיתה ולכן הושיבו אותו בשורות האחרונות. הוא ישב שם שקט כרגיל וכמעט בלתי מורגש עוקב אחר הנסיון של המורה ללמד את הא-ב . לאחר מכן עקב אחר נסיון המורה ללמד את הילדים הברות ומלים ומשפטים.. . המורה שמה לב שהילד השקט אינו מקשיב לה .הוא ישב בוהה מסתכל אל חוף הים שנישקף מהחלון.. היא קראה בשמו וביקשה ממנו לחזור על המשפטים שניסתה להחדיר לתלמידים. מה שקרה גרם למורה לעמוד בפה פעור . הילד קרא את המשפטים בקול ברור ורהוט . היא לא האמינה למשמע אוזניה ושיערה שלמד את הפסוקים בע"פ. היא העמידה בפניו ספר תורה וביקשה ממנו לקרוא את העמוד שסימנה ובחרה באקראי. הילד קרא את הפרק ברהיטות כפי שלמד אצל המורי התימני בחדר .. הקושי שעמד בפניו היה להעלים את העיצורים בנוסח התימני שלמד אצל המורי. המורה עמדה שם נפעמת . היה זה מעבר להבנתה כיצד ילד בכיתה א' קורא טוב יותר מילד בוגר.. שלום כתה א' שלום כיתה ב' עולים לכיתה ג'. עוברים גם לבית ספר חדש שנבנה קרוב לבית. בקושי נמצאו תלמידים שיאיישו את הכיתות . 23 תלמידים ,זה היה מספר התלמידים שאיישו את הכיתה מרביתם בנות. המורה הרווק הצליח בקושי להתגבר על העויינות הבלתי מובנת שהפגינו נגדו בנות הכיתה. .הוא לא הוזמן לארועים שאירגנו והבנות החליטו גם שלא יאספו כסף לרכוש לו מתנה לסיום שנת הלימודים.. ואז קרה דבר שלא ציפו. לו. הילד השתקן פתח פיו והוציא משפט אחדלעבר חבריו:"זה לא בסדר". כשהוא מתכוון לחרם שהטילו על המחנך. המשפט לא השפיע על חבריו והחרם נמשך עד סיום הלימודים בבית ספר זה. עכשיו הילד כבר נער והוא צריך להחליט האם ימשיך בלימודים או ייצא לעבודה כפי שעשו רוב חבריו. . הוריו נטו לקבל את המלצת המבחנים הטכנים שערכו לתלמידים .המבחנים קבעו שהנער מתאים להיות מהנדס רדיו. המלצה חשובה באותם ימים שהרדיו היה שיא הטכנולוגיה . הייתה זו תקופה שטרם הומצאה הטלויזיה והמחשב והטלפון הנייד... בצד המלצה זו נאמר שהנער ילמד שנתיים בגימנסיה ולאחר מכן ימשיך לבית ספר מקצועי להכשרת מהנדסי רדיו. עכשיו צריך הנער להחליט החלטה גורלית כיצד יכלכל את צעדיו. . המצב בארץ היה קשה ולכן רבים מהנערים יצאו לעבודה מחוסר יכולת של ההורים לממן את המשך לימודיהם. זה היה גורלם של הנערים שהפרוטה לא הייתה מצויה בכיסיהם של הוריהם. המשך הלימודים היה מיועד כנראה רק לעשירים. גורלו של הנער שפר עליו. הסטיפנדיה שקיבל איפשרה לו להשלים את השנתיים שתוכננו לו והלימודים היו בגימנסיה הרצליה..אלא שהתכניות להיות מהנדס השתנו אולם זה כבר סיפור אחר. כשאנו שומעים היום על חינוך חובה ועל האפשרויות העומדת בפני כל תלמיד להמשיך בלימודים התיכוניים קשה לנו לשער כיצד האפשרות הזו לא עמדה לפני התלמידים בתקופה הנדונה.. רבים נאלצו לצאת לעבודה . כך היו הדברים בשנות הארבעים של המאה הקודמת.